משנה מסכת סוטה פרק ג משנה ד
אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידין והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא העזרה אם יש לה זכות היתה תולה לה יש זכות תולה שנה אחת יש זכות תולה שתי שנים יש זכות תולה שלש שנים מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תפלות רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות הוא היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מכלי עולם:
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יג
אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו, ואע"פ שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן, אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות, במה דברים אמורים בתורה שבעל פה אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות.
ספר חסידים סימן שיג:
חייב אדם ללמד את בנותיו המצוות כגון פסקי הלכות, ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאילו מלמדה תפלות, זהו עומק תלמוד וטעמי המצוות וסודי התורה אותן אין מלמדין לאשה ולקטן, אבל הלכות ומצוות ילמד לה שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת? וכן כל המצוות.
שולחן ערוך יורה דעה סימן רמו סעיף ו
אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל לא כשכר האיש, מפני שאינה מצווה ועושה. ואע"פ שיש לה שכר, צוו חז"ל שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים: כל המלמד את בתו תורה, כאילו מלמדה תיפלות (פי' דבר עבירה). בד"א בתורה שבע"פ; אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה, ואם מלמדה אינו כמלמדה תיפלות (רמב"ם וסמ"ג ולא כמקצת ספרי הטור). הגה: ומ"מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה. (אגור בשם סמ"ג). ואשה אינה חייבת ללמד את בנה תורה, ומ"מ אם עוזרת לבנה או לבעלה שיעסקו בתורה, חולקת שכר בהדייהו. (הגהות מיימוני פ"א דת"ת וסמ"ג).
שו"ת מהרי"ל סימן קצט
ואי משום דידעו לקיים המצות, אפשר שילמדו ע"פ הקבלה השרשים והכללות +ז"ל הסמ"ק בסוף הקדמתו וגם כתב עוד לומר לנשים המצות הנוהגות להם עשה ולאו ותועיל להן הקריאה [והתלמוד, (גרסת דפוס קושטא)] והדקדוק בהן כאשר יועיל עסק התלמוד לאנשים כמו שמצינו גוי שעוסק בתורה כו', והביאו רבינו בשו"ת מהרי"ל החדשות סי' מה סעיף ב (הובא באגור סי' ב) ומשמע שם שכן דעתו, ע"ש, ולכאורה זה לא כדבריו כאן. ואולי כוונתו שם רק לענין סניף לשאר סברותיו או אולי חזר בו שם. ועיין ברמ"א יו"ד סי' רמו סעיף ו שכתב כדברי הסמ"ק וכן כתב שו"ע הרב ה' תלמוד תורה פ"א סי' יד+ וכשיסתפקו ישאלו למורה כאשר אנו רואין בדורינו שבקיאות הרבה בדיני מליחה והדחה וניקור והלכות נדה וכיוצא בזה, והכל ע"פ הקבלה מבחוץ, ובימי חזקיה שהיה טומאה וטהרה נוהג, והוא בכל יום, היו בקיאות בו ומייתי ראיה +סנהדרין צד, ב+ שהיה מרביץ תורה בישראל כי אלולי שהיתה הרבצת תורה באנשים מנ"ל לנשים, עמי הארץ, ולתנוקת לידע כל זה, וכן צריך לומר דהא דקאמר נמי תנוק ותנוקת, וכי ס"ד שלמדו כל זה, אלא על פי קבלת אביהם שהיו בקיאין וגדולים בתורה הכי נמי נשים, (ועבד) [ועבדים] (חייב) [חייבים] בכל המצות שהאשה חייבת בהן +חגיגה ד, א+ ואסור ללמדן תורה +כתובות כח, א+ ואפילו הכי מצינו מהם שהיו גדולים בתורה כגון טבי עבדו של ר' גמליאל שהיה ישן תחת המטה לשמוע דברי חכמים כדאיתא בתו' דסוכה +כ' ב ד"ה ראיתם. ועיין ירושלמי כתובות פ"ב ה"י ומגילה פ"ד ה"ג שלמדו רבו, והקרבן העדה פי' כשהיה ר"ג מלמד עם החכמים שמע טבי, אבל הפני משה שם במגילה פי' שהיה ת"ח ולפיכך למדו ר"ג+ וכן שפחתו של רבי +מגילה יח, א+ וכהאי גוונא טובא בתלמודא, וברוריה +פסחים סב, ב+ וכיוצא בזה. אי נמי +זה נמשך אדלעיל שידעו בקבלה אי נמי כו'+ שע"פ אביהם עשו וצ"ל דאביהם (סבר) [סברי] כבן עזאי דאית ליה פרק היה נוטל +סוטה כ, א+ חייב אדם ללמד בתו תורה כו'.
שמירת שבת כהלכתה, חינוך הבנים למצוות, יג' - יד':
מסופר על רבה של ירושלים, רבי יוסף חיים זוננפלד, שקבע לו שיעור עם אשתו באורח חיים כל יום חצי שעה...וכן מסופר על החתם סופר שהוא עצמו למד עם בנותיו אגדות חז"ל...