הסופר והמשורר יהודה אטלס, מהיוצרים המזוהים עם ספרות הילדים העברית, הלך לעולמו בגיל 89. המרכז הרפואי תל אביב איכילוב הודיע בצער על פטירתו והעביר את הודעת המשפחה: "יודה היה עד רגעיו האחרונים ילד נצחי. בחייו עשה ופעל למען אנשים מתוך רגש ורצון לעזור. הוא היה עורך, סופר ילדים ומתרגם, ובשנותיו האחרונות כתב על ילדים בסיכון מתוך תחושת שליחות. יהי זכרו ברוך".
"והילד הזה הוא אני"
אטלס נולד בשנת 1937 במושב עין עירון, להורים חקלאים, וגדל באזור כרכור. לאחר שירותו הצבאי למד מזרחנות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, ובהמשך השתלב בעולם העיתונות והעריכה. הוא היה חבר במערכת "במחנה גדנ"ע", ולאחר מכן הצטרף ל"ידיעות אחרונות", שם ערך את המוספים "שבעה ימים" ו"שבעה לילות". בהמשך ערך גם את עיתון הילדים "פילון".
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
הפריצה הגדולה שלו הגיעה בשנת 1977 עם פרסום "והילד הזה הוא אני", ספר שירים לילדים שאטלס כתב מנקודת מבטו של ילד. הספר זכה להצלחה גדולה והפך לקלאסיקה ישראלית, ובעקבותיו פרסם אטלס ספרים נוספים בסדרה, בהם "גם הילד הזה הוא אני", "ורק אני לא", "אני רוצה שפתאום" ו"הילדה שאני אוהב". הספרים עוסקים בחיי היומיום של ילדים, במחשבות שלהם ובמפגש שלהם עם העולם מנקודת מבט ישירה והומוריסטית.
כתב על ילדים בסיכון
לצד הכתיבה, אטלס עסק במשך שנים גם בתרגום, בחקר ספרות הילדים ובכתיבה על יוצרים בתחום. בהוצאת עם עובד מציינים כי תרגם כ-60 ספרים מצוירים וכתב גם על סופרים ומאיירים לילדים. בשנותיו המאוחרות חזר לעסוק באופן אינטנסיבי בילדים בסיכון, ובספרו "ילדים של אף אחד" הביא שירים שנכתבו בעקבות שנים של מפגשים עם ילדים שחוו הזנחה, אלימות, התעללות וקשיים חברתיים ומשפחתיים.
גם בשנותיו האחרונות המשיך אטלס לכתוב על ילדות, זיכרונות וחוויות אנושיות. ספרו "הילד הזה", שיצא ב-2017, חזר אל ילדותו ונערותו במושב עין עירון ובכרכור, ואילו "דמעות כחולות" שפורסם ב-2018 כלל שירים קצרים שנכתבו בהשראת מסורת שירי ההייקו.