פתח ענק בישר לנו הרב קוק זצ"ל בכתיבתו על הספרות: הוא ידע להבחין בחשיבותה העליונה, בחיוניות שלה, בשינוי שהיא מסוגלת לחולל, בהתייחסותה למערכות החיים כולם ובכללם גם הרומנטיקה, ובצורך העליון לפיתוח הכישרונות הספרותיים. בעולם ההשכלה העברית והיצירה המתחדש – היו דבריו של הרב קוק מים קרים על נפש עייפה, והניע כוחות יצירה רבים.
ובד בבד, הוא גם נעל במידה מרובה את הפתח. הוא התנה שהספרות תבשם את העולם ושלל את פנייתה לתהומות האפלים שבעולמו של האדם; הוא תבע שרק אנשי קודש יעסקו בה; והוא איפשר להבין כי חלק מדבריו מכוונים לספרות מגויסת למטרות אידיאולוגיות ורוחניות.
למשנתו הדגולה יש משמעות גדולה גם היום, אך ככל משנה רוחנית היא תובעת זיקוק ובירור, כפי שהוא עצמו כתב במאמר "הדור". אנו נתבעים,
מחד גיסא, לאמץ את המבט שאינו מנתק את הספרות מההקשר, ואינו רואה בכישרון הספרותי לעצמו אמת מידה מספקת כדי להכשיר כל שרץ; להכיר בעוצמות הגדולות שיש בה וביכולתה לשנות את פני המציאות לא פחות מהמעשה הפוליטי והכוחני; ובעיקר – בעושר הנפשי הגדול שהיא יוצרת. ומתוך דבריו גם להציב לעצמנו אמות מידה של איכות ומשמעות בספרות שאנו צורכים.
ובד בבד, להכיר כי גם צלילה לתהומות האנושות היא בעלת משמעות; שלא ניתן למשטר את הספרות, כי חלק מהותי ממנה הוא פריצת גבולות הקיים ובחינת אפשרויות אחרות של הקיום ושל מערכת הערכים שלו; כי ספרות מגויסת היא גם חסרת טעם ובדרך כלל גם לא מגשימה את ציפיות תומכיה; ובעיקר – לדבר פחות עליה, ולעשות יותר בתוכה.
הרב יובל שרלו שולח מדי יום 'זיק', התייחסות קצרה בהסתכלות תורנית לאירועים אקטואליים: להצטרפות לקבוצת הווטסאפ 'זיקים' לחצו על הקישור.