לפני שנה יצא לאור הסרט "אנו רצים" אותו הפיק אלעד הלומד ומלמד במצפה ירחו. הסרט עוסק בסיפור אהבה מקורי, בין אדם לתורה ואף זכה במקום הראשון בתחרות קולנוע יהודי, הסרט מציג את הקושי של 'יהודה', הגיבור, אותו מגלם בכשרון רב השחקן מתניה אוקנין, להתמודד עם הרצון ללימוד גמרא והרצון שלו ליצור סרט קולנוע, הצף דווקא כשהתקבל מימון עבורו מקרן ממשלתית.
הסרט מבוסס על סיפורים אמיתיים ומצולם במקצועיות רבה המשלבת שני סגנונות צילום מתוך בחירה בשפה קולונעית ייחודית, אך בעיקר פותח את הלב לקונפליקט עכשווי מתוך כתלי בית המדרש, ללא תיווך זר.
האזינו לפרקים הקודמים:
התגובות החמות וההשפעות החיוביות שגרר הסרט אצל צופים וצופות ברחבי הארץ הובילו בפועל ללימוד ואפילו לשלום בית, שאלנו אם זה קשור לכך שבסוף הקרנת הסרט מתאמצים בחבורת 'היינו כחולמים' לדאוג שיהיה סיום מסכת.
ביקשנו לשמוע על ההתמודדות של חבורת יוצרים מתוך בית המדרש עם קשיים צפויים בדרך להפקה, ומסתבר שהיו, למשל כשאחד השחקנים הבריז באופן לא צפוי. כיצד מחברים לסט צוות של ארבע מאות אנשים רתומים לחלום אחד באנרגיה, ומניין התקציב הנדרש? הופתענו לשמוע על חוויות מההפקה, שכבר בה מומשה התמה של התסריט בחיבור חדיש בין לימוד למעשה.
האם סרט שעוסק בתורה מחויב להיות אמנות מגויסת? ובכלל, כיצד ניתן ליצור תוכן קולנוע איכותי לאור המבנה העלילתי, המחייב עיסוק ב'רע'? אלעד משיב לאור דברי רבותיו, וגם נותן טיפ משמעותי לאמנים שבדרך.