החצי השני שלי (עמי) בתיאטרון מופאש יהודה רודרמן גדל בירושלים ואחרי שראה משהו מלהטט עם חמישה כדורים נדלק על התחום והתחיל להתאמן. באותה תקופה פעל בירושלים מועדון ג'אגלינג נוסטלגי אליו הצטרף. במשך שנתיים התאמן יהודה ללא הפסקה על סוגי ג'אגלינג שונים ומגוונים. עם השנים התחיל יהודה להופיע בכמה מקומות, בתחילה באופן מאוד טכני, בשיחה עמדנו על ההבדל בין בין לעשות להטוטים לבין להופיע בפני קהל. ביחד עם יהודה שחזרנו איך ממפגש מקרי הוקם תיאטרון מופאש, ונזכרנו יחד בהופעה הראשונה.
במקביל להתפתחות של יהודה כלהטוטן, למד גם אמנות פלסטית וטיפול באומנות שם פגש את אסף פני אל. וכך נולדה ההצגה הראשונה של מופאש: 'אגדת להטוטים - המסע של להב' שכתבו אושרי מימון ואסף פניאל.
האזינו לפרקים הקודמים:
שוחחנו על ההבדל בין הופעה להצגה, ועל ההצגה למבוגרים, 'אי-יציבות', שלא הצליחה מבחינה שיווקית אבל היתה צעד שיהודה לא מצטער עליו לרגע. וגם על איך אפשר להנות אחרי 1000 הופעות ומאות הצגות? ואיך כל זה קשור לעולם הטיפול?
כשני שותפים דיברנו על חלוקת העבודה ועל מערכת היחסים בין ה-"עסקי" לבין ה-"אמנותי", על שימור הזוגיות של העבודה המשותפת לאורך 13. זוגיות שידעה עליות ומורדות לאורך השנים, ומה הנוסחה והסוד לשימור העסק והצד האמנותי ביחד לאורך שנים.