אושר כהן חתם את הפזמון האחרון של "תרקדי" עם המילים המצמררות "אל תעצרי כי את לוחמת/ואם עייפת, את בטח רוקדת לך שם". המצגת שהקרינה את תמונות החטופים ומשפחותיהן הקרינה את התמונה האחרונה. העיניים שלי היו מלאות דמעות - לא הבאתי איתי טישו לאירוע הזה, שכן לא תכננתי לבכות באמצע מופע בהיכל מנורה - ואז זה קרה: עומר אדם החל לשיר את "תהום".
אני זוכרת איזה שיר זה היה, על אף שלא אדע לשחזר אף חלק אחר במופע, כי המעבר החד היה בלתי נתפס. הקהל שעד לפני רגע מירר בבכי ממחשבה על לירי אלבג ואבינתן אור קם כעת ממושבו וצרח את הפזמון, כולל התנועה הרגילה עם הידיים המתנועעות כלפי הזמר. הדמעות עוד הורגשו על הלחיים אבל הגוף כבר ביקש לרקוד את השיר הבא. דימוי מושלם לחיים המורכבים שאחרי שבעה באוקטובר.
מאז האסון הנורא יצא לי להתארח בלא מעט הופעות - עדן בן זקן, ששון שאולוב, עדן חסון, אושר כהן ועוד. כל אמן פוסע בעדינות בקו הדק הזה, בניסיון להכניס לאולם אנרגיות חיוביות ולאפשר לקהל פורקן, מבלי לשכוח את החטופים או את החללים שנהרגו כדי שנוכל לחגוג כאן. התמרון הזה הוא המורכבות הגדולה של עולם התרבות בישראל, ועליו יצאתי לשמוע.
משה קפטן, הבמאי של NEXT: "התקבלה החלטה שהחיים ממשיכים"
משה קפטן, הבמאי של מופע "NEXT" המדובר, מכיר את המורכבות הזאת מקרוב. עוד לפני בניית המופע עצמו, הייתה התלבטות האם אפשר לקיים אותו בכלל. "ההחלטה התקבלה ממש סמוך לאירוע", מספר קפטן, "בהתחלה הוראות פיקוד העורף לא אפשרו לפתוח אולמות מעל אלפיים איש, והפקה כזאת אם היא לא נפתחת במקסימום קהל היא לא כלכלית, זאת הפקה מאוד יקרה".
על השאלה המהותית, האם בכלל בסדר לשמוח בתקופה כזאת, עונה קפטן גם בכובעו כמנהל התיאטרון "הבימה". "זו שאלה ששאלנו את עצמנו גם בנוגע להצגות, לא רק למופעי מוזיקה. האם חוזרים להציג או מחכים שישתנה המצב. בסופו של דבר התקבלה החלטה שהחיים ממשיכים, ועלינו להמשיך ולהזכיר לעצמנו את המצב שבו אנחנו נמצאים. מזכירים את זה בכל מופע שעשיתי בשנה החולפת".
משה קפטן, מנהל תיאטרון הבימה ובמאי NEXT צילום: איציק בירן/CC BY-SA wikipedia
"אנחנו חיים בטלטלה משוגעת בין צחוק לדמעה"
איך מאזנים בין הרצון לאפשר לקהל ליהנות לבין החובה להזכיר את החטופים והחללים?
"ברגע שהחלטת לפתוח מופע מוזיקה אתה רוצה שאנשים שבאו לצפות בו ייהנו ממנו וישמחו ממנו לשעתיים, ויצליחו לברוח מהמציאות המשוגעת שכולנו חיים בה לפרק זמן קצר. בעיניי, מחויב המציאות היה לקיים לפחות אייטם אחד מרכזי שעוסק בנושא הזה ומזכיר לעצמנו בתוך החגיגה שאנחנו חיים במציאות מורכבת ושאסור לשכוח אותה". במופע NEXT הוקדשו 7 וחצי דקות לעיסוק במלחמה - משה פרץ ביצע את "גיבור של אמא", אודיה את "מה איתך אבא" ואושר כהן את "תרקדי".
איך מחליטים כמה ארוך יהיה האייטם הזה?
"לא ספרתי דקות. הרגשתי באינסטינקטים שלי מה ראוי, מה חשוב, מה נכון. גם אמנותית, אבל גם מבחינה מתודית, מבחינת התאמה".
ומה לגבי המעברים החדים? אחרי רצף שירים עצובים עוברים מיד ללהיט של עומר אדם.
"אני חושב שזה חלק מהחיים שלנו, וזאת המציאות שלנו. אנחנו חיים בטלטלה משוגעת בין צחוק לדמעה, בין עצבות לשמחה, אלה החיים ואי אפשר להתחמק מהם. אנחנו זוכרים ועצובים, ומצד שני אנחנו גם צוחקים ושמחים. אני לא חושב שבדינמיקה של המופע יש איך 'לעבור את זה נכון'. אין נכון. יש מה הרווחתי במה שביצעתי עכשיו על הבמה ולאן אני ממשיך מכאן".
"החלטנו שאנחנו מחברים בין אביב גפן לעומר אדם כדי להגיד שאפשר אחרת"
בהחלטה לחבר בין אביב גפן לעומר אדם היה גם ניסיון לאמירה של אחדות?
"אני לא חשבתי על הדבר הזה. חיפשנו איזשהו חיבור שיהיה מעניין בין שני גורמים אפקטיביים מאוד בתעשיית המוזיקה ששונים מאוד זה מזה, ובמובן הזה אביב ועומר הם באמת מאוד שונים מבחינה מוזיקלית. וכן, החלטנו שאנחנו מחברים ביניהם כדי להגיד גם שאפשר אחרת ואפשר ביחד".
כשאתה מסתכל על התוצר הסופי, על המופע המלא, אתה מרגיש שהוא מכבד החטופים והנרצחים?
"אני חושב שבאופן אבסולוטי כן. בעצם העובדה שהיה אייטם סופר מרכזי סביב הנושא, וכשהאומנים עצמם מקפידים לאורך המופע כולו להזכיר את הנושא - לשאת על הכתפיים שלהם דגלים של חיילים, של חללים, של חטופים, כשמדברים תוך כדי השירים, כשאביב גפן מבקש מהקהל להדליק את כל הפלאפונים וכל היכל מנורה מתמלא 11 אלף נורות קטנות של פנסים בשביל החטופים - נראה לי שבמובן הזה עשינו את שלנו".