פתרון כתב החידה
חלומות ילדות וכיסופי דורות
בוטו בעליה ובהעלאת אורות
געגועי הראי''ה קוק זצ''ל לארץ ישראל בתור ילד, וגעגועי הדורות לארץ ישראל , קיבלו ביטוי בעלייתו ארצה ובספרו 'אורות'.
בכל מושבותיכם תשבתו שבתכם
שימש כרב יפו והמושבות בארץ ישראל המתחדשת. קיווה שיגיעו ליום שיתבססו ויוכלו לשבות את שבת הארץ, לשמור שמיטה.
מכור תמכרנו בכסף, לא לדורותיכם
פסק שיש למכור את אדמות החקלאות לנכרי כהוראת שעה בגלל הצורך לבסס את היישוב.
גבורתו כגבורת השמש
הלא הוא עבד לעם הקודש
ספג חרפות ממתנגדים לדרכו ולא עלב בחזרה ואף גמל חסד עם מי שביזה אותו כשהיה צריך. חז''ל מתארים את הנוהגים כך 'הנעלבים ואינם עולבים' וקוראים עליהם את הפסוק 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'. ראה את עצמו כעבד לעם ישראל. גם למשמיציו.
מבית קט ליד הרופאה הפציע אור
מבית הרב סמוך לבית הרופאה אנה טיכו האיר הרב לעם ישראל
עד שלקריה העליזה בחר הבן לעבור
עד שהחליט בנו הרב צבי יהודה זצ''ל, שנים אחר פטירת הראי''ה להעביר את הישיבה לקרית משה
הלב חומד מה שהעיניים רואות
מאמר חז''ל: 'העיניים רואות והלב חומד'.
משפט זה עומד במבחן הדורות
מאמר חז''ל זה מרומז בכינוים של הרבנים קוק, האב והבן.
הראיה מולידה רציה
הראי''ה אביו מולידו של הרצי''ה ר''ת שמותיהם רומזים לראיה ולרצון.
חזון אב נחלת דור נהיה
חזונו של הרב, תורת ארץ ישראל, הפך להיות נחלה לרבים ע''י הנהגתו של הרב צבי יהודה.
לעבודת שנים צנועה, תנובה,
עשרות שנים עבד הרב צבי יהודה בצילו של אביו בלי פרסום
ריבוי ספסלים פרץ בגיל שיבה
בשנות השבעים לחייו הגיעו והתרבו תלמידים שדבקו בתורתו ובתורת אביו.
ביום אורה, שמחה וגיל
ביום פורים שנת תשמ"ב נפטר הרצי''ה
הייתה תהלוכה שונה מהרגיל.
במקום תהלוכה פורימית הייתה לוויה.
על הרבנים קוק זצ"ל:
מה יש להוסיף ולשרטט את דמותם של הראי"ה קוק זצ"ל ובנו הרב צבי יהודה זצ"ל שדיוקנם ופועלם כל כך ידוע בינינו?
הרוח הנושבת על פני הפוגש בדמותם היא רוח של אהבה.
אהבה לקב''ה, לתורת ה' תמימה, למצוות, לחיים שהוא נותן.
אהבה לעצמנו ואופטימיות איתנה.
אהבת כל מה שקשור לה' יתברך. ארצו, עמו.
הגעגועים לארץ, המסירות לארץ, האחיזה בארץ.
העין הטובה על כל אשר בשם ישראל יכונה וגם על מי שאינם בני ברית. אפילו עמלק שמו לא יימחה מעל השמים ... (מידות ראי''ה).
השאיפה לטוב הרמוני לכלל הברואים.
אהבת אב לבנו, דאגה כנה לצרכיו. מסירות בן לתורת אביו.
חיבור רוחני מדהים. כפי שכתב הראי''ה על בנו הרצי''ה, כשהיה רק (!!!) בן שבע עשרה:
'אשר הוא תודה לאל כמעט האחד עמי המתרגל לעמוד על דעתי ולהקשיב את שיח נשמתי'.
שניהם, כל אחד בשפתו, בהתאמה לאתגרי תקופתו, שפעו אהבה.
(מה שלא מנע מהם לסמן את הגבול ולהעמיד דברים ואנשים על מקומם היכן שמצאו לנכון).
בשיתוף חברת פמ״י ומשרד ירושלים ומורשת