לראות את ירושלים בחורבנה הוא קרע שאינו מתאחה. רק הולך ונפער. כמו בסרט, המצלמה נעה מבחוץ פנימה. "ירושלים הרים סביב לה", כך שעולים לירושלים עוד לא רואים כלום. אפשר לחתוך דרך המנהרה של כביש 9 להר-הצופים שבראש מהדהדת הגמרא על "מי שלא ראה את ירושלים בתפארתה, לא ראה כרך נחמד מעולם".
תצפית מהר הצופים
ואז זה קורה. ירושלים מתגלה לרגליך. מחזה עוצר נשימה. "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו". במבט מבחוץ ירושלים אינה חרבה. כאשר עומדים מעל פסגת הר-הצופים בטיילת האוניברסיטה העברית - לא רואים חורבן. "מעל פסגת הר-הצופים - שלום לך ירושלים". היופי של ירושלים מתעתע בנו. גם ירמיהו, בשעה שירושלים נחרבת בט' באב ג-של"ח, עומד על הר (מסתמא הר-הצופים אם הוא מגיע מענתות), ולא רואה חורבן:
"אמר הקב"ה לירמיה לך ענתות, שכל זמן שירמיה בעיר לא היו אויבים נכנסים לתוכה, ולכך שלחו הקב"ה לענתות והלך, ומיד כשיצא נכנסו שם האויבים והדליקו את העיר ושרפו בית המקדש, וכשחזר ירמיה לבוא לירושלים ובא עד חצי הדרך ועלה על הר אחד קרוב לירושלים כשלושה מילין וראה העשן [....]
וראה עשן בית המקדש עולה, אמר בלבו שמא חזרו ישראל בתשובה להקריב קרבנות שהרי עשן הקטורת עולה, בא ועמד לו על החומה וראה בית המקדש עשוי לו גדירות גדירות של אבנים וחומת ירושלים מסוגרת החל צווח [...] מיד קרע ירמיה בגדיו ונתן אפר על ראשו ומיהר לבוא, הולך ובוכה וצועק..." (אוצר המדרשים, ירמיה)
קבר זכריה
כדי לראות את ירושלים בחורבנה צריך להיכנס פנימה לתוכה. צריך לגלוש מהר-הצופים למטה דרך הגן הלאומי "עמק צורים", ללכת בין עצי הזית לעצי האלה העתיקים, לאורך אפיקו של נחל קדרון, לחלוף על מערות קבורה עתיקות, בתי מגורים ערביים וצריחי כנסיות מזהיבים, לחצות את דרך יריחו, לעבור את "שער הרחמים", "יד אבשלום" ולעצור מול קבר זכריה. קבר זכריה שצמוד לקבר אבשלום, הוא תמצית חורבן ירושלים.
"...ושלמה צווח "מקום המשפט שמה הרשע", שלמה היה צופה היאך הרשעים מעוותים במקדש. אמר שלמה: מקום שהיו סנהדרין יושבים ודנים דיני נפשות ודיני מכות ודיני טמאות וטהרות משקצין בו. שלמה מצווח על החורבן: איך מקום המקדש, שהיה מקומו של סנהדרין, הפך להיות המקום בו שרי בבל וחייליהם דנים את ישראל ביסורים קשים ומשפטי מוות. עונה לו הקב"ה: החורבן היה שם קודם. ביום בו, המקדש, שהיה מקום מושבו של הצדק הפך להיות המקום בו נרצח זכריה.
 |
|
(קבר זכריה, צילום: לע"מ)
|
שער האשפות והעיר העתיקה
אחרי שעצרנו אצל זכריה, אפשר לסובב את חומות ירושלים. להיכנס לתוך העיר העתיקה דרך שער האשפות ולסיים את המסלול בסיפור על חכמים, שעשו את אותו מסלול מאות שנים לפנינו:
"שוב פעם אחת היו עולים לירושלים, כיוון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכים ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: "והזר הקרב יומת" ועכשיו "שועלים הלכו בו" ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, שכתוב: "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו", וכי מה עניין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתוב: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" בזכריה כתוב: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם", עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו.
 |
|
(צילום: לעמ)
|
הכותל המערבי
אחרי שנכנסו דרך שער האשפות אל העיר העתיקה, נרד דרך הסמטאות לכיוון "הכותל המערבי". הכותל המערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם, למה שהשכינה במערב" (במדבר רבה פרשה יא). הכותל המערבי, המקום הקרוב ביותר אל קודש הקודשים שיהודי יכול להגיע אליו, הוא המקום בו נמנע תפילתו של יהודי אחד, ואלישע בן אבויה שמו - ש"פעם אחת הייתי רוכב על הסוס סמוך לכותל מערבי של בית המקדש, ושמעתי בת קול יוצאת מבית קדשי הקדשים ומפוצצת ואומרת, "שובו בנים שובבים", חוץ מאלישע שהיה יודע כוחי ומרד בי. מעניין איך הסיפור על סוסו של אלישע בן אבויה התגלגל לאסלאם כסיפור על מוחמד המגיע ברכיבת לילה על סוסו המופלא לירושלים ומכנה את סוסו בכותל המערבי.
אלי ברקת, מנכ"ל ממזרח שמש, בית המדרש למנהיגות חברתית, רשת בתי המדרש בישראל