לראות כוכב נולד זה כמו לבכות בפרסומות של סלקום. מביך מעט, אבל לעתים בלתי נמנע.
אנשים אומרים שזה זבל נחות ושבכלל הם רואים באותו זמן "החומר שממנו עשויה האהבה" בערוץ שמונה (ומקסימום מזפזפים ל"יומני תנינים" בנשיונל ג'), אבל אני לא מאמינה להם. נראה לי טבעי לחלוטין לעקוב בעניין הגובל באובססיה אחר חבורה של אנשים שבאים לנסות להגשים חלום שחבוי בכל אחד מאיתנו – להיות מפורסם.
כבר בעונה הראשונה נתתי כל כולי לשי, שירי ונינט. אולי "כל כולי" זה מעט מוגזם, אבל ארבע מאות עשרים שקלים באס אם אס זה מספיק. היה שווה כל שקל.
העונה הזו אפילו יותר כיף לי. יש המון בחורות יפות ובחורים שווים, שדרכם אל התהילה מובטחת כדרכה של שורת הקוק הבאה לנחירה של ריקי גל. אז אולי החבר'ה הצעירים האלו לא ממש "אמנים", אבל היי, לא כל יום נולד שי גבסו. העובדה שרבים מהם לא כותבים לעצמם את השירים הופכת את מותו של אהוד מנור למעט בעייתי, אבל אני בטוחה שנסתדר גם עם מירית שם אור.
אפרופו צביקה פיק, היווספותו של המאסטרו מהווה שדרוג מרענן, ההופך את הפנטזיות על העלאת צוות השופטים לספינה והשלכתם אל מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל מענגת הרבה יותר.
השנה יש מספר הבטחות – אוהד אלישע, חבוש הכיפה והמבט הצרוד. בגזרה הנשית יש את הדר עוזרי – עפרה חזה וונאבי, בעלת פוטנציאל נינטי משובח. לטעמי היא צעירה מידי, אבל גם בריטני פדרליין הצליחה בגיל 16, ופיציות כאגם רודברג ורוני דואני-סופרסטאר מצליחות לשמור על סלביותן למרות צה"ל.
גם מקומם של הווירדוס לא נפקד – אורלי מגורי-כהן שמשחקת על נישת הפיבי בופה בשיר (שהיא כתבה לבד!) "אני סך הכל חתולה", ואיזה ציירת ערסית מכפר סבא שאני לא זוכרת את שמה אבל גם ככה בטח לא תעבור את גלגל ההצלה.
המסלול הרגוע מעט מיותר לטעמי. יש בארץ מספיק זמרים זקנים ואת כולם הייתי מעלה על קרחון. הרי את רוב שיריו של שלמה ארצי גם ככה עדיף לשכוח, ואת אלו שלא, לירון לב יכול לשיר.
באשר לטענות המופרכות מיסודן אודות התכנית כיצרנית כוכבני אינסטנט שלא יודעים עבודה עבור תהילה מה היא – נו באמת. מאז ומעולם רק הזמרים המכוערים עבדו קשה. היפים תמיד הצליחו מהר. ריקי גל מעולם לא נאלצה לנגב שולחנות ב"כסית". צביקה פיק אולי כן. זה כי צביקה הוא לא נערת רוק.
בזכות שירי מיימון, כוכב אינסטנט היפראקטיבי, גם יש לנו סיכוי השנה לקחת חמישייה ראשונה באירוויזיון, אז המתלוננים יכולים ללכת לשמוע טל סונדק עד מחר. הוא מילצר בפאנץ' ליין עשר שנים ותראו באיזה מקום זכינו.
אם כל הטיעונים שהעליתי כאן לא יגרמו לכם לשיר איתי בניצנים, כנראה שאתם באמת כלבים חסרי לב. מצידי שתירקבו בבית מול "סטודיו למשחק עם עמנואל הלפרין", אבל בחייאת, תעשו לפחות אס אם אס אחד לאוהד אלישע, לכו תדעו, לפעמים חלומות וכו'.