שבועיים לפני פורים 2006 קיבלתי מייל מבן משפחה ובו כתוב כי בן משפחה אחר שלנו מגיע אליי לסאן פרנסיסקו ויכול להביא איתו בקבוק יין עבורי לפורים כמשלוח מנות. הימים ימי שליחות, האוכל הכשר בעיר תחת הגשר בעייתי, ועל יין כשר שהוא לא מיץ ענבים או ברטנורא חולמים רק בלילות. כמובן שלא סירבתי, ואם ניזכר במוגבלות של טלפונים ניידים לפני כעשור, הדבר הפך למבצע צבאי המקשר בין שלושה גופים במסע חוצה יבשות טרנס אטלנטי.
קבענו באזור צ'יינה טאון, הגעתי דרוך, הבקבוק היה עטוף בנייר בשל מגבלות החוק האמריקאי להסתובב עם אלכוהול מגולה, לחיצת יין ואיחול חג שמח חרישי, נעלמתי באפילה.
וכך, כשהבקבוק אצלי בתיק ואני משוטט במרכז העיר, נכנסתי לחנות שעונים יוקרתית שבשום אופן אין לי סיכוי לרכוש בה גם לא רצועה בלבד. כמה דקות אחר כך ואני כבר בשיחה עם אדם מכובד לבוש חליפת שלושה חלקים, בן כ-60 המתעניין לדעת באיזה שעון אני מעוניין. סיפרתי שאני שליח, שאין לי גרוש, ובסך הכל אני כאן באזור כדי לאסוף בקבוק יין שהעבירו לי במיוחד לפורים. הוספתי כמה מילות שיווק טובות על הבקבוק, שמדובר על יקב ביתי שמייצר כמות קטנה של סדרות איכות, הבקבוק לא נמכר בחנויות ושימעו עובר רק מפה לאוזן, ושבמקרה הבקבוק כבר בתיק.
האדון החל מפציר בי להראות לו את הבקבוק- אז הראיתי לו. בתנועה מהירה הוציא האדון חולץ פקקים ממגירת הדלפק וביקש להריח את היין- סירבתי.
"אתן לך 100$ על הבקבוק"
"לא, אני לא מוכר אותו, זה במיוחד בשבילי לפורים"
"200$ תשאיר אותו פה"
וכך התנהל המשא ומתן, והגיע עד לסכום של 1000$ לבקבוק!!
בתדהמתי על המחיר שהוצע לי, ביקשתי לדעת מי האדון, והסתבר כי הוא היה אחד מבעלי העניין הגדולים של יקבי כרמל בשנות ה-70, וחובב יין מושבע.
כמוהו כמו לרבים מהאנשים המשוגעים למוצרי בוטיק, כאלו שברגע ששומעים שמדובר על כמות מבוקרת- מיד הם רוצים בקבוק אחד אצלם במדף, יש סוג של עיוורון, אך אם מעמיקים למצוא את נקודת המוצא ממנו הוא נובע, היא אחת: המעולים במוצרי הצריכה שלנו נמצאים פעמים רבות אצל היצרנים הקטנים ולא בתאגידי הענק, לא חבל לפספס הזדמנות ליהנות מטעם מושלם?!
מבשלת שריגים שבבעלות הבשלנים עופר רונן ואוהד אילון גם היא מבשלת בוטיק המייצרת ומשווקת בירות איכותיות בכמויות קטנות יחסית ובטעמים ייחודיים. למבשלה שתי סדרות: סדרת "עמק האלה" המייצגת בירות בסגנון אירופאי קלאסי וסדרת "רונן" המייצגת את הפירוש של בעלי המבשלה לסגנון בוטיק אמריקאי, עשיר בטעמים וארומות .
המבשלה הוקמה בינואר 2012 ואיתה גם מרכז מבקרים ביתי ומפנק המציע אירוח קבוצות ואירגונים במהלך השבוע, שפתוח לקהל המטיילים והתיירים המגיע לאזור שפלת יהודה והסביבה בשישי - שבת. הסיור, היוצא ממרכז המבקרים , עובר דרך המבשלה ומתקני ייצור הבירה וחוזר לדלפק הטעימות, כולל הסבר על הסביבה ומיקום המבשלה, היכרות עם הבירה, חומרי הגלם וסוגי הבירה השונים,תהליך הייצור, סדרות הבירות השונות וכמובן - טעימות מהבירות השונות.
לכבוד יום העצמאות ולכבודכם הקוראים התאמצתי וטעמתי 4 סוגים שונים של בירה טרייה, צוננת באמצעו של יום חם, היה לא פשוט.. לפניכם הסקירה:
סדרת עמק האלה:
חיטה בווארית 5.1%
בירת חיטה בסגנון גרמני אותנטי (Weissbier). בעלת טעם עדין וניחוח פירותי הנובעים משימוש בשמרי בירה ייחודיים לחבל ארץ זה . זוכת המקום הראשון בסגנון בירות חיטה בתחרות ה "לונגשוט 2009" של Samuel Adams .
טריפל בלגית 9.2%
בירה בסגנון מנזרים בלגית בהירה. שילוב של מתיקות לתת וטעם עוקצני ופירותי המסווה את רמת האלכוהול הגבוהה. זוכת הפרס "Best in Show" בפסטיבל הבירה השנתי "מעברות 2011".
סדרת רונן :
בירת החיטה המחוצפת 6.1%
בירה בגוון ענברי מסוג ה - Dunkle Weiss עם ארומות פרחוניות וטעמים נוספים הפורצים את תחומי הסגנון. לבירה טעמי פירות עדינים של תפוז, לימון, ציפורן ורמז של בננה. לאוהבי בירה עם נוכחות, גוף וטעם מורכבים .
הבירה ההודית המכוערת %6.5
למה בירה מכוערת? בגלל הניגוד הבולט בין הניחוח הפירותי המתקתק לבין טעמה המריר בלגימה הראשונה ! הבירה הינה מסוג ה - India Pale Ale) IPA). לבירה מרירות מודגשת המשולבת בטעמים פירותיים וארומות נפלאות של אשכולית אדומה, ליצ'י ופסיפלורה . הבירה זכתה במדליית זהב בתחרות BIRA 2011 הבינלאומית, וכן בדרוג הבירה הטובה ביותר בישראל לשנת 2013 באתר Ratebeer
את מגוון הבירות ניתן להשיג במבשלת שריגים, בחנויות מתמחות כגון : שר המשקאות, ביר אנד ביונד ועוד, וכן בבארים ופאבים מובילים ברחבי הארץ. מחיר: כ-15 ש"ח לבקבוק של 330 מ"ל.