"חופש" דעות
נעמי שמר נפטרה בליל שבת פרשת "חוקת". שריד מדור אחר, כבר לא מפה.
היה בנעמי שמר משהו שהוא הרבה מעבר לפזמונאות: שאר רוח, עצמאות ועברית מקסימה. וכּן - נודה על האמת - גם דעות פוליטיות שקל וכיף לנו בתור אנשי ימין ללטף ולחבק באהבה.
היא לא כתבה כי צריך, ידעה להגיד גם לא, ולא, נעמי שמר לא הלחינה סטיקרים – שיריה הפכו לסטיקר לאומי: "ירושלים של זהב" ודומיהם מהווים המנון מוכר לא פחות מ"התקווה". וגם סטיקר ממשי – סלוגן ההתנגדות לפינוי ימית וחבל סיני היה ציטוט משירה המפורסם של שמר 'לו יהי': "אל נא תעקור נטוע". 'שירת הסטיקר' נוסח שמונים ושלוש.
לא פשוט להיות אגדה בעודך בחיים. שמר הפכה לכזאת. כל ילד בן ארבע בגן הילדים לומד את שיריה ולחניה, ויש לה מקום של כבוד בפנתיאון הלאומי. ושזה לא יהיה קל בעיניכם – החברה הישראלית בררנית בדברים האלה, אם לא כופים עליה מורשת זרה לה.
כולם ציטטו בכותרות גדולות את "עצוב למות באמצע התמוז", שכתבה שמר לזכר אביה, וטענו לרוח נבואה שנזרקה בה על מותה שלה. אפי איתם אמר בחצי חיוך שהיה לה 'רוח הקודש'. לא פחות. אבל הנבואה היותר גדולה שייכת לחנן פורת, שבדף פרשת השבוע שלו "מעט מן האור", מובא מידי שבוע שיר של משורר עברי. בשבת בה נפטרה נעמי שמר פורסם בגליון שירהּ "עצוב למות באמצע התמוז". מצמרר.
נעמי שמר במבחן האינטרנט
שריד מדור אחר, כבר אמרנו. לא כל שיגעון 'צעיר' היה מקובל על שמר, ובכל זאת בראיון כמעט אחרון לפני מותה לפורטל "נענע" התייחסה שמר לסירובה לפרסם את מילות שיריה באינטרנט. שווה התייחסות רצינית:
נעמי שמר: ``זה ממש לא מדאיג אותי``
נעמי שמר, למה את לא מרשה להציג שירים שלך באינטרנט?
שמר: "אולי יהיה לך קשה להאמין, אבל אני לא מחוברת לאינטרנט בכ-לל, ואני לא אוהבת ששירים שלי מופיעים בכל מיני מקומות. יצא ספר חדש שלי, קוראים לו 'סימני דרך', ואני אוהבת שאנשים שמחפשים את שירי קונים את הספר".
אבל השירים לא מופיעים רק באתר שיש לו רישיון מאקו"ם. באתרים אחרים הוא כן מופיע.
"אוקיי, אין לי שליטה על זה, אין לי יחס לזה, אין לי מושג בזה, אני לא מחוברת לזה, וכל מה שהיה לי להגיד לך – אמרתי".
את לא מרגישה שמקומך נפקד מהדור הצעיר שמתחבר לתרבות שלו לא מעט דרך האינטרנט?
"זה ממש לא מדאיג אותי".
לא מדאיג אותך שאין לך ייצוג בכלי תקשורת חשוב ומרכזי כזה?
"יכול להיות שבמשך הזמן אני אלמד להיות רגישה לדבר הזה, אבל הסברתי לך כבר שלוש פעמים, שלעת עתה זה לא קרה לי".
אפילו הבן שלך, אריאל הורביץ, נותן את השירים שלו באינטרנט.
"תשמע, אצלנו משפחה דמוקרטית: כל אחד כותב מה שהוא רוצה, ועושה מה שהוא רוצה".
אני לא אתאפק ואעתיק בכל זאת לא שיר שלם, רק כמה שורות:
סימן שעוד לא הגענו
והאופק עוד רחוק
ולבך עודו פתוח אל ארבעת הרוחות
וצריך להמשיך ללכת, וצריך להמשיך לצעוד
והדרך עוד מושכת
ארוכה.
הוא אשר אמרה: "אין לי יחס לזה, אין לי מושג בזה, אני לא מחוברת לזה".
זה מה שהיה יפה בה, דור אחר.
אלישע נדב