בימים אלו (פחות או יותר), אני חוגג ארבע שנים לבלוג המוזיקה שלי. במשך יותר מעשור אני מאזין ועוקב בקשב רב אחר המוזיקה היהודית המקורית. עוד בטרם נלכדתי במרשתת, הייתי קונה את האלבומים במחיר מלא בחנות הדיסקים (כן פעם היה דבר כזה). הכתיבה לעומת זאת, החלה כמעט במקרה אולי אפילו כקוריוז במהלך חופשת מחלה משעממת במיוחד, בחרתי את אחד האלבומים האהובים עליי (הלוויים, במקרה ורציתם לדעת…) וגלשתי לעולם הכתיבה בו אני שוחה לשמחתי עד היום.
במהלך ארבע השנים האחרונות עקבתי בשמחה אחר התפתחות הז'אנר והצטרפות אמנים מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית ליצירה היהודית אמונית. הקשבתי למאות אלבומים טובים, טובים יותר וגם גרועים להפליא, המשותף לרוב היוצרים היה עובדת היותם חוזרים בתשובה. כמעט כולם מוזיקאים מקצועיים שיצרו בעולם החילוני, למדו מוזיקה במקומות חילוניים ואז שבו בתשובה והביאו את הידע שלהם אל תוך העולם הרוחני שיצרו לעצמם.
כמעט ואין יוצרים שגדלו כדתיים ועוד פחות מכך חרדים שיוצרים מוזיקה מקורית עם תכנים יהודיים, אך בשנתיים האחרונות אני מביט בשמחה על ניצנים של שינוי. הראשון שהחל לפתוח את הסכר היה הזמר החרדי, יהודה דים, עם שני אלבומים של מוזיקה בעברית (מחשבות, תכל'ס) שהיו סוג של פריצת דרך. דים אולי לא הצליח לפרוץ מעבר לגבולות הציבור החרדי בשל סוג התכנים של מילותיו שכוונו באופן בולט למדי אל הציבור החרדי, אך הוא בהחלט הראה כי ניתן להקליט משהו שהוא לא פסוקים עם חצוצרות.
למרבה השמחה בשנתיים האחרונות מככב הזמר והיוצר, ישי ריבו, שהצליח בכוח מילותיו לחניו ושירתו הענוגה לחדור לכל מעוזי המוזיקה בישראל לזכות באלבום זהב ולמלא את הזאפה פעם אחר פעם. ריבו שגדל בחינוך חרדי הצליח ליצור את התמהיל הנכון שבין מוזיקה עם שורשים לעכשוויות כובשת והפרפקציוניזם שלו שהיה נראה לי בתחילת הדרך כסוג של שיגעון גדלות, הוכיח את עצמו ובגדול ואני גאה ושמח להודות שטעיתי כאשר לא הבנתי מדוע הוא מתעקש כל כך על הפרטים הקטנים.
האלבום עליו אני רוצה לכתוב היום משתייך אף הוא לאמן חרדי שהחליט ליצור אלבום של מוזיקה יהודית מקורית שיכול בקלות להיות מושמע בכל תחנת מוזיקה בישראל. לאברומי ויינברג התוודעתי לפני כשנתיים בחג החנוכה עם סינגל הבכורה שלו "מעוז צור" שכלל מילים בעברית לצד מילות הפיוט המוכר כל אלו עטופים ברוק פופי מתקתק. הסינגל שלו הצליח בהחלט לעורר את סקרנותי והסינגל שבא אחריו היה אף מבטיח יותר - 'לנגן ולנגן' שיר הנושא של האלבום החדש, שיר אהבה למוזיקה שמשלב בין רגאיי והיפ-הופ אלקטרוני לנגיעות לטיניות יפיפיות בהפקתו המוזיקלית של ג'ף הורביץ המוכשר.
[embed]
כשהאזנתי לאלבום השלם לראשונה עסקתי תוך כדי בנושאים אחרים ואז כשהגיע השיר 'אבא' רצתי לעטיפה כדי לראות איך ישי ריבו קשור… ואכן מתברר כי הוא נמצא ברשימת התודות כמייעץ מוזיקלי ואף נזכרתי כי השניים שהופיעו יחד לפני כשנתיים הם חברי ילדות. צורת הכתיבה והשירה מזכירים את ריבו המצוין וזו מחמאה לא פשוטה. גם השיר 'אהבת ישראל' יכול להתאים לז'אנר בקלות במיוחד המילים בעברית שמשחקות במגרש הפיוטים.
מלבד היותו כותב שירים ומלחין נפלא, ויינברג הוא גם זמר מוכשר. קולו נעים והוא מיטיב להעביר את שיריו מה שיכול להעניק לו בקלות כמה נקודות של זכות בציבור החרדי שרגיל לקולות ענוגים בלבד סטייל אברהם פריד. במוזיקה החסידית אין כמעט יוצרים בתפקיד הסינגר-סונגרייטר שבדרך כלל מאופיין בבעלי קול בינוני במקרה הטוב או מזעזע במקרה הפחות טוב (עיינו ערך אביב גפן) מה שלא גורע פעמים רבות מערך היצירה, אך במוזיקה החסידית כאמור זה הרבה פחות מקובל.
ויינברג הוציא בשנתיים האחרונות שני קליפים לשירים מתוך האלבום. אני באופן כללי אוהב קליפים אך אני חושב שצריך להעניק להם לעתים מחשבה כפולה בשל הצורך להתחשב גם בצד הויזואלי והכוונות שהוא מעביר מעבר לסתם שיר עם מוזיקה. אהבתי יותר את הקליפ הראשון של ויינברג לשיר הנושא של האלבום, קליפ קליל כמילותיו של השיר ולא כזה בעל מסר חד מידי. לעומת זאת הקליפ השני 'עם סגולה' ויזואלי מידי ובעיניי הופך את המילים למחייבות יותר מידי וככאלה למלחיצות כלי מדיה מסוימים. ניתן היה לדעתי לוותר על קטעי המשחק שאמנם עשויים בצורה איכותית וברמה גבוהה אך כאמור הופכים את השיר לסוג של הטפת מוסר מיותרת.
'לנגן ולנגן' עם 12 רצועותיו ארוך מהאלבומים הממוצעים בשוק והוא מכיל מעל ל-50 דקות של מוזיקה איכותית ומצוינת שכולי תקווה שתחדור למיינסטרים החרדי והישראלי כי בהחלט מגיע לה.
[embed]
[embed]
פורסם לראשונה באתר 'תרבות.il' בבלוג 'מוזיקה יהודית מקורית'