אפשר היה לקרוא לסרט הזה גם "חוות החיות בלי מסר פוליטי", כי בניגוד ליצירה המפורסמת של ג'ורג' אורוול הסרט המצויר המקסים הזה הוא לא משל על ההתנהלות החברתית-פוליטית-נצלנית וצינית של בני האדם, למרות שגם כאן רואים כמעט רק בעלי חיים באינטראקציות שונות ביניהם, אלא על ההתנהגות האנושית, הרגשית והמשפחתית. כשאת ההומו ספיאנס מייצג הפעוט ליאם.
זהו סרט שני עם אותם גיבורים, כאשר הראשון באותו השם היה לפני כשנתיים הסרט המצליח ביותר בקופות בישראל. כרגיל האנימציה היא ברמה הגבוהה ביותר שמצפים לה בסרט אמריקני, אבל שלא כמו בהרבה מהסרטים מהסוג הזה, גם מבוגרים ייהנו מאוד הודות להומור השופע והסצנות הקומיות. אחת המצחיקות שבהן: חבורת כלבי המחמד העירוניים, המגיעים לביקור בחווה הכפרית, מתבוננים מעבר לגדר בפרות רועות באחו, וקוראים לעומתן: "תעשו מו...מו... מו...", כמו שילדים בשר ודם משמיעים קריאות לעבר כלובי בעלי חיים בגן חיות. הפרות האינטליגנטיות נעלבות ומתעצבנות, ואז רואים אותן מגיבות לעומת הכלבים: "האו...האו...האו...", יענו – לא אנחנו פה לתצוגה אלא אתם.
גיבורי העלילה הם הטרייר העצבני מקס, שהצטרפותו של התינוק ליאם הופכת אותו לדאגן שבעתיים מהרגיל אצלו, כלב מעורב בשם דיוק, ג'ידג'ט הכלבה הפומראניאנית המצילה צעצוע האהוב על ליאם מחבורה של חתולים, סנובול הארנב עם שיגעון הגדלות, תרנגול הודו אימתני המפחיד במיוחד את מקס בזמן הביקור בחווה, והכלב הכפרי הענק צ'סטר, המלמד את מקס להיות רגוע יותר, להתגבר על פחדיו ולהתחבר לתדרים המרגיעים במוח...
את צ'סטר מדובב בגרסה באנגלית כוכב הקולנוע הגדול האריסון פורד, סיבה טובה לראות דווקא את הגרסה הזו, אם כי גם הדיבוב לעברית מוצלח. את הסרט ניתן לראות גם בתלת ממד וגם בדו ממד, ובהקרנת הבכורה ראיתי את הקהל, ילדים וגם הורים, יוצאים ממנו עם חיוך על הפנים. מה צריך יותר ביום חם ומעייף של "החופש הגדול".