ביקורת קולנוע - ווילי מהיר וחייכני

סדרת סרטי המכוניות (CARS), שהניבה גם הרבה צעצועים בהשראת הסרטים, התחילה כחידוש שהפך ללהיט בקרב הורים ולא רק ילדים. הנטייה להאנשת כלי תחבורה בעלי ארבעה גלגלים, קיימת שנים רבות. נטייה אופיינית בעיקר בקרב גברים ונוער. צעצוע מכונית הוא כידוע מקבילה מועדפת, בקרב בנים, לבובה בקרב בנות.

וכך, כשהופיעו סרטים מצוירים ומונפשים לפני כמה שנים, עם מכוניות מדברות, נעלבות, מתחרות, צוחקות ובוכות, הם זכו לקהל צופים ענק. אלא שכרגיל בסרטי המשך, הלך החידוש, ונגמרה הסבלנות, לפחות של הורים מלווים, לצפות שוב בסרט שעיקרו האנשה של יחסי חברות ומאבקי כוח בין מכוניות צבעוניות ויוקרתיות למראה.

מצד שני ילדים, מגיל 4 עד 9 בערך, הם קהל יעד נלהב. כדאי לשלוח לצפייה בסרט שמוקרן בבתי הקולנוע, את הטף בליווי אח או אחות גדולים יותר ולאו דווקא עם ההורים. 

העלילה עוסקת בווילי (מדובב לעברית בקולו של שחר חסון) - מונית 'אנדרדוג' עם לב של נהג מרוצים. לאחר שטעות קטנה הוציאה את הקריירה שלו לשוליים, הוא חוזר לשכונה, אל חבריו הישנים, וחולם על היום בו יחזור להתחרות בגדול. יום אחד ווילי נתקל בבלה - מכונית אדומה עם אישיות כובשת - והשניים מתיידדים. כשבלה נחטפת על ידי קייזר וכנופייתו, מגייס ווילי את חבריו ויוצא לחלצה. הוא מגלה כי לא צריך להיות נוצץ, יוקרתי וגדול כדי להיות מאושר ומוצלח, וכי הדרך תמיד קלה יותר כאשר חברים טובים עוזרים לך.

אין כמובן שום דבר מקורי בקו העלילתי הכל-כך לעוס הזה, אם כי בדור המעריץ כסף, מצליחנות ומוצרי יוקרה, לא יזיק לחזור על המסר שוב ושוב.  כשל משמעותי הוא האורך, 90 דקות. ילדים איתם ראיתי את הסרט החלו להתנועע בכיסאם ולאבד סבלנות אחרי ארבעים דקות, ואין ספק שסרט באורך שעה ואולי פחות, היה יעיל ומתאים יותר לקהל הצעיר אליו הוא מכוון. 

כרגיל בסרטים המונפשים בימינו, הטכנולוגיה מעולה, הציורים מעולים וגם הדיבוב של חסון מקצועי ומרשים. מופץ על ידי רד קייפ הפצה.

לא לאלימות – 

צניעות – 

התנהגות ושפה – 

ערכים –

שווה צפייה -

איכות קולנועית –