שלום!
אני לא כ"כ יודעת איך להתחיל לכתוב את זה ..
אני מדריכה בסניף מעורב בבני עקיבא[בת 17],אני ממש מחוברת לסניף ולחניכים,
ומרגישה שאני מתקדמת ממש מבחינה הלכתית.. אני עוברת תהליך ממש חשוב עם עצמי, בנייה אישית והתפתחות ממש טובה.
עד שהתחלתי לפתח רגשות לאחד המדריכים בצוות ההדרכה,
אני ממש אוהבת את האישיות שלו וההליכות שלו, הוא בן אדם כ"כ טוב ואמיתי.. בתחילת ההדרכה לא הסתדרתי איתו בכלל[בלשון המעטה]
אבל עם הזמן הקשר התפתח, ואנחנו כל פעם צוחקים אחד על השני..
-כמובן בלי להגזים..
אני מרגישה כלפיו כ"כ הרבה רגשות! אכפת לי ממנו, ואני אוהבת
את התכונות שלו , אבל...
אני מרגישה שזה פוגע בי , כי לאחרונה אני ממש מפחדת לאבד אותו.. הוא כבר יצא מההדרכה, ואני מפחדת שהוא פשוט ישכח ממני..
נראה לי שגם לו יש רגשות אליי.. [אבל יכול להיות שזה סתם רק בראש שלי] אני משתדלת להחזיר את עצמי למציאות כל פעם שאני נסחפת..
אבל זה לא תמיד עוזר, אני חושבת עליו המון! וזה פוגע בי.. כי נמאס לי מזה.. אני רוצה לחזור להתמקד בעצמי, ובחניכים שלי..אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה..
זה נשאר אצלי בגדר דיבורים-ולא הופך למעשים! אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו,
יכול להיות שזאת התאהבות.. כי האמת היא שאני נמשכת גם[לא רק!!!!] לחיצוניות שלו-[אבל מי אמר שזה רע?] אבל זה לא
מה שחשוב לי אצלו.. הפנימיות שלו מדהימה..
אני גם ממש דואגת לו.. כי אני יודעת שהוא ילך בקרוב לישיבה, וזה
שלב מאוד חשוב בחיים שלו, בשביל ההתפתחות שאישית שלו ואני
ממש לא רוצה להפריע לו בתהליך הזה!
מה אני אמורה לעשות עם זה?!? אני מרגישה צורך עז לשפוך את הלב בהודעה ולשלוח לו!-בלי לחשוב מה יקרה הלאה! אבל אני יודעת שאני כ"כ יתחרט על זה!!!
חוץ מזה שעדיין לא בניתי את עצמי מספיק , ואני לא מתכננת
להתחתן בשנתיים הקרובות, אני מנסה להעסיק את עצמי כדי לא לחשוב עליו.. אני אפילו לומדת-למרות שחופש! העיקר להפסיק לחשוב... אני ממש מתאפקת לא להישבר, כי זה גורם לי לעצב
וזה מעסיק אותי תמיד.. כל פעם שאנחנו נפגשים , אני חוזרת לבית עם הרגשה של החמצה ולב שבור..
מקווה שתוכל לעזור לי ולכוון אותי לדרך הנכונה!
תודה רבה!!!