הראשון שבהם הוא הסיבה למהומה: בעתיד שבו מתרחשת העלילה, משותק בעקבות התנקשות, אדם המעדיף להישאר אנלוגי בעולם טכנולוגי ולתקן מכוניות ישנות במוסך ביתו - חוזר להתנועע ואפילו לרוץ כאשר משתילים בתוך עמוד השדרה שלו מחשב זעיר המצליח לשחזר את ההוראה לשרירים ולעצבים לשוב לתפקד. יותר מזה, הודות לשבב המחשב בגב, שרירי הגפיים של המושתל הופכים עוצמתיים יותר, ברמה של הרקולס או נינג'ה, והוא מצליח בקלות להביס כל מי שמתנפל עליו, כולל רוצחים מיומנים.
ואם המחשב בעמוד השדרה נראה אפשרות מתקבלת על הדעת, הסרט מציג משהו שהוא עוד יותר בתחום המדע הבדיוני: כלי ירייה מושתלים בתוך אמות הידיים האנושיות. כלפי חוץ לא רואים אותם ולא חושדים בקיומם, וניתן לירות ולהרוג בעזרתם דרך פתחים באצבעות...
אשר לפוביה מפני השתלטות הטכנולוגיה – המחשב המושתל בגבו של הגיבור, שהוא בעל תכונות של בינה מלאכותית, לא רק נותן הוראות להפעיל ידיים ורגליים, אלא גם "מדבר" עם הגיבור דרך המוח, ומכריח אותו לפעול נגד רצונו, למשל להרוג באכזריות את הפושעים שהפכו אותו למשותק ורצחו את אשתו האהובה, מדענית מחשבים בכירה. הרצון לנקום במחסלים הללו, שנשלחו על ידי גורם שלא אגלה, כדי לא לפגוע במתח ובפואנטה של הסיפור, קיים בהחלט בלבו של הגיבור. אבל הוא לא התכוון להרוג אותם באכזריות שהמחשב מכריח אותו לבצע. מי שמעוניין בסצנות האכזריות האלה לא פחות מהמחשב, הוא כמובן במאי הסרט לי ווינל, שברזומה שלו יש סרטים אלימים כמו "המסור" ו"הרוע שבפנים".
הסרט עוסק בחטף ובלי להעמיק גם בנושא התחרות המסתמנת בין חברות סטארט-אפ המפתחות ביו-טכנולוגיות חדשות, תחרות העלולה להידרדר למעשים פליליים ולחיסול יריבים.
הרבה מהלומות, נפנוף סכינים, קפיצות, זינוקים, יריות, כמו בז'אנר קולנוע האקשן הישן, אבל גם מכשור טכנולוגי מורכב, בחלקו קיים ובחלקו עדיין לא, כמו בז'אנר העתידני.
שורה תחתונה: מעורר מחשבה. מעצים את הפחד מפני השתלטות המחשבים. אין רגע דל. לבעלי קיבה חזקה.
לא לאלימות:
צניעות:
התנהגות ושפה:
ערכים:
הנאה מצפייה:
איכות קולנועית: