ביקורת קולנוע - "מפלצות בשלג"

הדמויות מקסימות, התסריט שופע הומור ויזואלי ומילולי, יש שירים וריקודים ודיבוב מצוין לעברית. בחלק הראשון הקהל הצעיר מתגלגל מצחוק. החלק השני הופך לרציני יותר, אולי רציני מדי, וההומור נשכח למען מסר התקינות הפוליטית על הצורך בקבלת האחר והשונה, והמגע הקרוב ההופך אויב לאוהב.

חדשות כיפה נעמי גוטקינד-גולן 07/10/18 11:47 כח בתשרי התשעט

ביקורת קולנוע - "מפלצות בשלג"
מפלצות בשלג, צילום: יח"צ

לא חייבים לדעת את הרקע ההיסטורי לתופעת "אנשי השלג" עליה מתבסס סרט האנימציה החדש שיצא לבתי הקולנוע לקראת סוכות "מפלצות בשלג". אבל מבוגרים המלווים את הטף לצפייה בסרט המתאים לכל המשפחה ולכל הגילאים, יכולים להרחיב את הידע של הצאצאים על הסיפורים הרווחים באזור הרי ההימלאיה, בנפאל, בטיבט וגם לפעמים בהרי הפירינאים ובאמריקה הצפונית, על טביעת כף רגל ענקית, הדומה לזו של בן אנוש, שראו בשלג משלחות שטיפסו לפסגות הקרח. כך נולדה האגדה על יצור מיתולוגי שזכה לשם ביג פוט, כלומר רגל גדולה. התושבים למרגלות האוורסט קוראים ליצור "יטי", שפירושו "אדם דוב", והרבה ספרים, סרטים ומשחקי מחשב מציגים אותו כ"איש השלג הנורא". אבל הסרט החדש, בהפקת האחים וורנר, מנפץ את כל הסטיגמות והאגדות האורבניות הללו. אנשי שבט הייטי הם ענקים טובי לב ובלתי אלימים, בעלי מסורות עתיקות החקוקות באבן, אודות ה"ליטלפוט", דהיינו "קטני הרגל" המסוכנים החיים למרגלות ההרים הגבוהים, מעוניינים לצוד ולהשמיד את הייטי, ולכן אסור, מסוכן ובלתי אפשרי לרדת אליהם. כך קורה שאנשי השלג מאמינים כי בני האדם הם מפלצות, ובני האדם מאמינים שאנשי השלג הם מפלצות. התפנית בעלילה מתרחשת כאשר אחד ממחתרת הנוער המרדנית של הייטי, שחבריה לא מאמינים עוד שאי אפשר לחדור את מעטה העננים ולרדת לראות מה קורה למטה, צונח לעבר העמק ומתגלה לבני האדם. מה קורה במפגש בין גדולי הרגל לקטני הרגל? האם ההיכרות ההדדית תפיג את הפחד והאיבה בין שני הצדדים? קל לנחש את התשובה שכולה ליברליזם מערבי טרנדי. כלומר, יש כאן סרט עם אג'נדה פוסט מודרנית רווחת ונאיבית למדי. גם קל להבין מי המפלצות האמתיות על פני כדור הארץ, לא אנשי השלג אלא בני האדם הרודפים אותם במסוקים ובכלי נשק. אך לא זו הסיבה לרוץ ולראות את הסרט הזה. הדמויות מקסימות, התסריט שופע הומור ויזואלי ומילולי, יש שירים וריקודים ודיבוב מצוין לעברית. בחלק הראשון הקהל הצעיר מתגלגל מצחוק. החלק השני הופך לרציני יותר, אולי רציני מדי, וההומור נשכח למען מסר התקינות הפוליטית על הצורך בקבלת האחר והשונה, והמגע הקרוב ההופך אויב לאוהב. יש לי רושם שילדים לא מודעים לנימות הלוואי הפוליטיות של הסיפור וזוכים מהנאה נטו מהמתרחש על המסך.

 

 

שווה צפייה –

איכות קולנועית -

לא לאלימות –

צניעות –

התנהגות ושפה –

ערכים –