זהו ספורו של ג'ורג'ו, משורר נשכח החי לבדו ברומא. אלסנדרו צעיר ממנו בשישה עשורים ומבלה את ימיו בבטלה בחברת חבריו. השניים, הבאים משני קצוות שונים שיתכן ולא היו נפגשים לעולם, מקבלים הזדמנות להתחלה חדשה, כאשר אלסנדרו מתבקש ללוות את המשורר בטיוליו אחר הצהריים. לאט לאט מוצא ג'ורג'ו את המפתח לליבו של הצעיר. אלסנדרו מוקף בחבורה צעירה המגלמת את כל דילמות הנוער כיום ואנו מקבלים דמות עמוקה יותר של אלסנדרו בזכותה. לכאורה עוד סרט על היכרות בין אדם צעיר למבוגר שבקלות היה יכול להפוך להיות קלישאה קולנועית אך בסרט זה נכיר דמויות שפניהם מספרות סיפור בנוסף למלל המופיע בסרט, והספור יזרום משם בדרך ישירה ואמינה.
המשורר הזקן חולה אלצהיימר ושברי זכרונותיו מכניסים אותנו לחיבור מיוחד בין האלימות, הכאב והניכור של הצעירים לבין הבדידות והכאב של ג'ורג'ו. הדמויות הנשיות תבניתיות מדי אבל עיקר הספור מתמקד בהתבגרותם של הצעירים מול הזדקנותו של המשורר וזכרונותיו.
סרט קולח, לא ממש מדויק אבל יש בו כנות והרבה זיכרון ורגש.
במאי: פרנצ'סקו ברוני. 106 ד' . איטליה 2017.
צפייה מהנה!
לא לאלימות –
צניעות –
התנהגות ושפה –
ערכים –
שווה צפייה -
איכות קולנועית –
כתבה: ציפי קלר - מנהלת הספריות ומרצה לתקשורת ולחינוך במכללה האקדמית הרצוג.