ביקורת קולנוע - חנות הספרים

זהו ספורה של פלורנס גרין - אלמנה המחליטה לפתוח את חנות הספרים הראשונה בעיירה אנגלית מנומנמת אחרי מלחמת העולם הראשונה. הסרט איטי ומלא רגש, ואנו עוקבים אחרי התושבים השמרנים שנחשפים לאט לאט אל הספרות הגדולה ביותר של המאה העשרים, והעיר שקפאה בזמן במשך מאות שנים מתעוררת לחיים. המהפכה החברתית הקטנה ששוררת בעירייה מפגישה את פלורנס עם אויבים עוינים, ביניהם גברת מרירה ונקמנית שרוצה להפוך בעצמה לפטרונית האמנות הבלעדית של סצנת האמנות המקומית. כשפלורנס מסרבת להתכופף לגחמנותה של גמארט, היא מתחילה להיאבק לא רק על חנות הספרים, אלא גם על רוחה הפועם של העיירה. נעים לעסוק בנושא ספרות ועולם הספרים, לעומת העולם הדיגיטלי בו אנו חיים אבל כפי שאפרט להלן החוויה 'מפוספסת'.

הסרט כולו מלווה באוושת רוח חזקה ובשדות הנעים עם מערבולות רוח. אלמנט זה מיועד כנראה לרמוז על המערבולות הרגשיות והאנושיות המתוארות בספור. אלמנט זה נשאר מנותק ברוב הסצנות ולא עושה את עבודתו, אך מאפשר צפייה בסצנות נוף מרהיבות של גלים ושדות. הדמויות מאופקות מאוד ומשאירות הרבה מקום לצופה למצוא את הרגשות החבויות בהן. עיקר הבעיה של סרט זה שהוא לא בדיוק החליט מה הוא רוצה להיות. לא מבחינת הסיפור ולא מבחינת הנושא שבו הוא עוסק. הסרט מזכיר במעט את "שוקולד" שהעמיד את הגיבורה מול הקהילה במרד של חיפוש צדק ובריחה מחוקים חברתיים נוקשים. אך בסרט זה אין כלל פיתוח של נושא זה המתבקש למשל באזכור של הספר "לוליטה" שמניע רבות בעלילה וכלל לא נידון אלא נשאר ככותרת נבובה. ייתכן וסיום הסרט מנסה להעמיד סיום פוסטמודרני פתוח ונתון לפרשנות אך העובדות המסיימות אותו לא מאפשרות לצופה להבין האם מדובר בנצחונה של פלורנס או בכישלונה. הציטוט מהסרט "מי שנמצא בחנות ספרים לעולם לא יהיה בודד" אולי מנסה למקד את הסרט סביב בדידות וחיבור בחברה אבל כאמור, ההתפזרות של הסרט לא מצליחה ליצור צפייה קוהרנטית סביב חוויה ממוקדת.

למי שחובב אנגלית בריטית משובחת זו חוויה נעימה וקולחת למרות כל הפגמים.

במאי: איזבל קוישה 113 ד' ספרד/בריטניה 2018.

לא לאלימות –

צניעות –

התנהגות ושפה – 5

ערכים –

שווה צפייה -

איכות קולנועית –

צפייה נעימה!

כתבה: ציפי קלר . מנהלת הספריות ומרצה לתקשורת ולחינוך במכללה האקדמית הרצוג.