אוהבי מתח שמככבת בו מפלצת ימית (מי אמר "מלתעות" ולא קיבל), יקבלו תמורה מלאה למחיר הכרטיס שלהם. אבל מי שאוהב דיוק מדעי בהתרחשויות העלילתית, חייב להשאיר את ההיגיון בבית שכן הימצאותם בימינו של כרישים באורך עשרים מטרים ויותר, כמו זה הנקרא מגלדון, הם המצאה לא פחות מאשר הדינוזאורים של סרטי "עולם היורה". לפי חוקרי כרישים גם כשמגלדונים שוטטו במקווי המים של כדור הארץ הם לא הגיעו לחופים, ולא תקפו בני אדם שבגלל ממדיהם הקטנים, הם לא היו מבחינים בהם בכלל.
בינינו, מה אכפת. לא בשביל שיעור במדע נכנסים לאולם הקולנוע.
תקציר העלילה: צוללת מחקר בינלאומית מותקפת במעמקי האוקיינוס השקט על ידי ייצור תת ימי ענק הנחשב עד כה לזן נכחד. ג'ונאס טיילור (סטיית'האם) צוללן לשעבר בחיל הים האמריקאי נקרא למשימת הצלה בה עליו לשחרר את חברי הצוות שנלכדו במעמקים. ג'ונאס מגלה שהכריש עדיין נמצא בקרבת הצוללת ומאיים על הצלחת המשימה. עליו גם למנוע ממנו להגיע אל חופי הרחצה עמוסי המתרחצים. האם יצליח במשימה? זה לא ספוילר שבסרטים הוליוודיים אין מצב שלא יהיה הפי-אנד.
אבל עד ה-"סוף טוב", יש הרבה צילומי ים וגלים בתלת מימד שנותנים לצופים הרגשה כאילו המים מגיעים להם עד האף. יש תמונות תקריב של מלתעות המגלדון הענק (משקפי תלת ממד כבר אמרתי), יש שיתוף פעולה סופר אופנתי ופוליטיקלי קורקטי בין גיבורנו המערבי הלבן, למדענית סינית אמיצה ויפה, (זה משרת כמובן את האינטרסים של הפוליטיקה העולמית הליברלית). ויש ילדה סינית קטנה ומתוקה, המשוטטת משום מה בצוללת המחקר שעליה עובדת אימה. וכשנדמה שהילדה בסכנה, כל הצופים עוצרים את נשימתם.
עד כאן מדובר בבידור קיץ מותח למדיי, באולם ממוזג ונוח (יס פלנט), וסיפור אפילו לא מפחיד מדי (חוץ מכמה סצנות של קורבנות הכריש). אבל חבל שיוצרי הסרט לא סומכים על האינטליגנציה של הצופים ומאכילים אותנו בכפית שוב ושוב במוסר ההשכל החשוב להם (שקיים גם בסדרת "פארק היורה"), שאסור לאדם להתערב יותר מדי בטבע מתוך סקרנות ויוהרה מדעית מוגזמת, ושאם הוא ימשיך לעשות זאת, הוא מסכן את קיומו ואת שלוות הכוכב עליו אנחנו חיים.
כמה מהשחקנים אומרים את הדברים האלה כמעט במונולוג ישיר למצלמה. אחרי פעמיים הבנו, למה לחזור?
לא לאלימות –
צניעות
התנהגות ושפה –
ערכים –
שווה צפייה -
איכות קולנועית –