מפליא שעדיין מייצרים סרטים כאלו! סרט אנושי ועדין המוגש לנו באיפוק, בטעם ובקצב של פעם. יהיו שיגידו כי הוא שטחי מדי, אבל השחקנית הראשית הוותיקה והמעולה, גו'די דנץ, מצליחה להעביר תחושות ועומק גם ללא מילים.
זהו סרט אישי המספר את ספורה של המלכה ובעיקר מספר סיפור של נחמת החברות בגיל הזקנה. הסרט מזכיר את הסרט הישן "הנהג של מיס דייזי", המתמקד אף הוא ביחסי חברות מפתיעים בין גברת ממעמד גבוה והנהג שלה ובהרבה מאוד מובנים הוא גם לא שונה הרבה מבחינה קולנועית.
הסרט מבוסס על הסיפור האמיתי של ידידות בלתי צפויה הנרקמת בין המלכה ויקטוריה לעבדול, בשנת 1887. עבדול הוא משרת הודי צעיר הנשלח לממלכה להביא את מתנת "המוהר" לרגל חגיגות יובל הזהב למלכה. להפתעתו של עבדול, המלכה מגלה בו עניין ומבקשת שיישאר וישמש כמשרתה האישי. בין השניים נוצרת ברית ונאמנות אשר לא מתקבלת בעין טובה אצל מקורביה המנסים לחבל בקשר. ככל שהחברות ביניהם מעמיקה, המלכה מתחילה לראות עולם חדש ומשתנה דרך עיניו של עבדול, המחזיר לה את אנושיותה ואושרה שאבדו במהלך שנות הכהונה.
הסיפור נמחק מהרשומות לאחר מותה של ויקטוריה. המכתבים בין המלכה והמשרת נשרפו במצוות יורש העצר אדוארד, והנסיכה ביאטריס מחקה את הרישומים המתייחסים לעבדול מהיומנים של המלכה. אלמלא חושיה החדים של עיתונאית ההודית-בריטית שרבאני באסו, והספר שאותו כתבה ב-2011 על מערכת היחסים, הפרשה הייתה נעלמת מעיני ההיסטוריה כלל. הקרבה יוצאת הדופן שהייתה במשך כעשור בין השניים, התארים שאותם העניקה לו, הנסיעות שאליהן התלווה, המתנות האישיות – כל אלו היו בלתי מתקבלים על הדעת עבור אנשי החצר ובני המשפחה ובכך מתמקד הסרט, בצד הסיפור האישי הנרקם בין המלכה לעבדול.
הבדידות של הזקנה והמעמד, יחד עם הקשר המיוחד המתפתח בין המלכה לעבדול מייצרים הרבה רגעים אנושיים וקומיים. הנאה מובטחת לחובבי הז'אנר ובמיוחד לחובבי המבטא הבריטי וההודי שאינם חוששים מאיטיות ושמרנות!
צפייה מהנה!
במאי: סטיבן פרירס, אורך 112 ד', בריטניה, 2017
לא לאלימות
צניעות
התנהגות ושפה
ערכים
שווה צפייה
איכות קולנועית
ציפי קלר היא מנהלת הספריות ומרצה לתקשורת ולחינוך במכללה האקדמית הרצוג