לא מעט ספרים על המלחמה יצאו לאור בשנה האחרונה. סיפורי גבורה, תיעוד מהאימה וגם ניתוחים צבאיים, כולם מנסים לתאר ולו במעט את מה שקרה בבוקר שמחת תורה. שבועיים לאחר מתקפת הפתע של חמאס החלה העיתונאית אמילי עמרוסי לשוחח עם אנשים ברדיו. בתוכנית הראיונות רוח, קרב אותה ערך איתי סופרין והופקה על ידי תאגיד השידור הישראלי, היא ראיינה מדי שבוע את האנשים שהפכו בעל כורחם לגיבורים ומוכרים. כעת עמרוסי הוציאה את סדרת הראיונות בספר חדש תחת אותו שם: רוח, קרב: שיחות בין הדי הקרבות.
לא קל לקרוא את הספר החדש על המלחמה, אפילו קשה. בהמשך אגיע להמרה המוזרה מעט של הסכת לספר, אולם כעת הרשו לי להתמקד בתוכן עצמו. הקריאה מענה ממש כי הכל עוד היה טרי עבורנו כל כך. עמרוסי שוחחה עם המרואיינים בשבועות הראשונים שאחרי האסון וקשה. קשה לקרוא, קשה לדמיין את מה שאותם אנשים עברו, ועוד יותר קשה לקרוא את דיבורי הנחמה והאמת והאופטימיות שלהם. קשה אבל שווה.
הספר "רוח, קרב" צילום: יחצ
שאלות אמונה כבדות משקל
כך למשל, בראיון עם המשורר יונדב קפלון, ששכל את שתי כלותיו בקיבוץ חולית, הקורא מקבל מנה הגונה של פילוסופיה ושאלות אמונה. למה ריבון העולמים, למה עשית לנו כזה כואב. וכך הוא אומר: "זה מוזר שאני לא מרגיש קושיות בראש, שאלות קשות כלפי השמיים. אין לי את זה. זה רק בלב, זה רגשי. יש בי כעס, למשל. אני רואה שאני הולך למקומות חדשים בנשמה שלי שלא הכרתי בתוכי: אני אומר לעצמי: אכן אתה אל מסתתר. אני חווה את זה. והחידה רק גדלה והולכת. אני ממש משתומם. ואני יותר שקוע בלנסות ללמוד את הרמזים שהוא משאיר לנו, לי ולכולנו, בהיעלמות שלו. זו שתיקה מלאת דיבור".
בימים אחרים הייתי אומרת שזה כבד עלי, אבל מהלכי השמיים תכננו זאת כך שאקרא את הפרק שעות מספר לפני שנדע על רצח ששת החטופים במנהרות חמאס, והנה, בעודי מקוננת בלב על מותם המזוויע של ישראלים תמימים, מוחי הטוב העלה בפני ציטוטים נבחרים מתוך אותו ראיון שובר לב, ציטוטים שהיו כמו משחה מרגיעה, עוד לא מנחמת אבל קרובה לשם.
החטופים שנרצחו בשבי | צילום: דובר צה"ל ו-canva
כישרון הכתיבה המפורסם של אמילי עמרוסי
נדמה שכמעט מיותר לציין זאת, כישרון הכתיבה המפורסם של עמרוסי ניכר היטב בין השורות ובשאלות החכמות שהיא שואלת את המרואיינים שלה. בפתיחה המהממת היא מספרת את מה שעבר על כל ישראלי בעל לב באותם ימים איומים של אמצע אוקטובר, "בכל יום פרסתי את הלחם של אותו היום, רק של אותו היום", ואני מבינה בדיוק למה היא מתכוונת.
מעניינת ההחלטה להוציא את הספר בכריכה קשה. הייתם מצפים שספר על רוח הקרב הישראלית יחליף ידיים ויככב במסעות טיולים וסמינריוני הדרכה, כך שהיה נחמד לו היו מקלים על המשקל שעל הקורא לסחוב, ואולי זו בדיוק הכוונה. הספר כבד כי הכל כבד.
אי אפשר להתעלם מהאדפטציה מהסכת קולי לספר כתוב. בהתחלה לא הרגשתי בהבדל, התייחסתי לטקסט כספר ככל הספרים, אבל בניסוי שערכתי בין האזנה לפרק לקריאה בספר, ההסכת עבד לי טוב יותר. זה משהו בסאונד, באיטיות של המילים שנחצבות לאט מהמרואיין, בקושי שלו לדבר אותן. בפרינט הוא פשוט מפיל עלי טון וחצי של כאב מזוקק, ובהסכת המאזין מובל בעדינות יחסית אל תוך כף הקלע. אבל אל תתנו לבחירה היצירתית להפריע לכם. הספר "רוח, קרב" ראוי להיקרא שוב ושוב. הגיבורים שלו - שרובם הגדול הפכו לדמויות מוכרות מאוד - ראויים להיכנס ללב שלנו, כמו גם מילות הנחמה שלהם.
רוח, קרב: שיחות בין הדי הקרבות / אמילי עמרוסי/ הוצאת ידיעות ספרים