סקירת ספר: עוד חמש דקות - יונתן ברג

צוריאל הורוביץ קרא את ספרו של ברג וסבור שעל אף שהכתיבה משוחררת וזורמת שחלקים רבים בספר כולו, נופלים במלכודת הקלישאתיוּת והקורא הדתי צפוי פשוט לפהק משעמום

חדשות כיפה צוריאל הורוביץ 19/03/15 12:03 כח באדר התשעה

סקירת ספר: עוד חמש דקות - יונתן ברג
shutterstock, צילום: shutterstock

ספרים על מתנחלים תמיד כיף לקרוא. איך הם רואים אותנו שם, ממגדלי השן שלהם בתל-אביב? מה חושבים עלינו החילונים מהתשקורת העוינת ואנשי שטחים-תמורת-שלום? יצר הסקרנות הזה לא יודע שובע, והוא לא מוגבל רק לספרות. גם על המרקע אנחנו חרדים לתדמית (“למה היא לובשת שביס? הם לא יודעים שהשביס יצא מהאופנה”?), מצקצקים בלשון בצדקנות מול כל חוסר-דיוק בפרטים (“איזה פאדיחה בסצינה של התפילה לפני הנקיונות של פסח. אין נפילת אפיים בחודש ניסן...”) או מתרעמים לנוכח כל גילוי של אנכרוניזם בכתיבה (“אצלנו בישוב כבר אין לאף אחד עוזי ודובון"). כן, בספר יש גם כמה כאלה. אפשר למצוא פה ושם טעות בשמה של פרשת השבוע או שגיאה ביחס לכותרת הספר הביוגרפי על הראי"ה קוק. ניחא. זו רכילות מסקרנת, אבל זו לא סיבה לשבח או לפסול ספר

העלילה סובבת סביב שני חברי ילדות מהתנחלות מסוימת ליד ירושלים (ההתנחלות נטולת-שם, רמז לטיפולוגיה) שנפרדו דרכיהם במשך הזמן. האחד הוא בניה, רב צעיר ומסוכסך בנפשו המתגורר ביישוב נעוריו, נשוי ואב לילדים, הנקלע לסערה פנים-יישובית בעקבות חרב הגירוש המונפת מעל מפעל ההתנחלויות כולו בימים טעונים מבחינה פוליטית. השני הוא יואב, בן-גילו של בניה, שבחר לעזוב את העולם הדתי אחרי לימודים בישיבה גבוה, ומחפש עכשיו את מקומו בעולם בעקבות טריפ LSD שהחזיר למוחו סיוטים ממעצר שהשתבש במהלך שירותו הצבאי. העלילות המקבילות נפגשות רק פעמים בודדות במהלך הספר, והחיבור ביניהן מרגיש מעט מאולץ. יואב הוא תשליל של בניה, תמונת מראה שמציגה בפני הקורא את המציאות האלטרנטיבית אליה היה יכול יואב להיקלע, בנסיבות אחרות. אולם התשליל הזה, כמו חלקים רבים בספר כולו, נופל במלכודת הקלישאתיוּת. החילוניוּת של יואב היא סטראוטיפית, והיא כוללת טיול ארוך במזרח, מגורים ממושכים עם בת-זוג חילונית או גויה ותחושת ריקנות וחוסר משמעות. דווקא בניה מוצג כדמות עגולה יותר, שמתלבטת בקשר לדרכה ומחליטה לשנות כיוון במשך הזמן. תיאור היישוב לוקה גם הוא בחסר, וכל הקלישאות ממוחזרות אחת-לאחת: הרכילות ליד המקווה והמכולת, העשבים השוטים של הדור השני והשלישי להתנחלות, שיחות הסלון ושולחן השבת הנורמטיבי. הקורא החילוני אולי ימצא עניין במציצנות הזו, אבל הקורא הדתי צפוי פשוט לפהק משעמום. זה הרי קורה אצלו כל שבוע, לא משהו ששווה להשקיע זמן בקריאת ספר כדי לגלות אותו.

הכתיבה של יונתן ברג, משורר צעיר ומבטיח שגדל ביישוב פסגות, משוחררת וזורמת. אין ספק שהוא יודע לעבוד עם מילים, והתוצאה ניכרת. למרות הנושאים הכבדים שהספר עוסק בהם - סכנת העקירה מהיישוב, תסביכים שקשורים במוות של חבר קרוב בצבא, תהיות אמוניות - הכתיבה לא מקשה על הקורא, וצליחת הספר נעימה. מנגד, במשך כל הקריאה מתלווה התחשוה שהספר פשוט ארוך מדי. לא משהו מוגזם, בסך הכל 334 עמודים, אבל הספר מרגיש מתוח יותר מדי. בסך הכל עלילת הספר מתפרסת על משך זמן של פחות משבוע, כך שמאות העמודים שמתארים את הקורות את הגיבורים נושקים לגבול הטעם הטוב.

אם אתם פוגשים חבר חילוני שרוצה ללמוד יותר על המתנחלים ואמונותיהם - הספר הזה יענה על הצורך: התיאורים שלו קצת פלקטיים, אבל בסך הכל הוא די מדויק. אתם, קוראים ממוצעים של אתר 'כיפה', כנראה יכולים לוותר על "עוד חמש דקות" בלב שקט ולבחור לכם ספר אחר להעביר איתו את צהרי שבת הארוכים.

עוד חמש דקות יונתן ברג הוצאת עם עובד 334 עמודים מחיר קטלוגי: 68 ש"ח

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן