הסופר החרדי המפורסם "שובר שתיקה"

נושא התנהלותם של חיילי צה"ל מול האוכלוסייה הערבית עלה לכותרות בתקופה האחרונה עם פעילותם הנרחבת של אנשי 'שוברים שתיקה', שמשמיצים את ישראל וצה"ל על פני כל במה אפשרית. מתברר כי ההשמצות האלה חודרות גם למקומות אחרים ומקוממים במיוחד.

'אל תוך עצמך' הוא ספר קריאה תמים למראה של הסופר החרדי הנודע, חיים ולדר, אך מתברר כי אחד הסיפורים בתוכו מכיל תיאורים שלא היו מביישים את אנשי 'בצלם' ו'שוברים שתיקה' עם השמצות מרתיחות וחמורות במיוחד על חיילי צה"ל והתנהלותם מול האוכלוסייה הערבית בשטחים.

בסיפור תחת הכותרת - 'המהפכה האחרונה של ויקטור ניסנוב', שוטח ולדר שאף זכה בשנת 2003 בפרס 'מגן הילד' את סיפורו הדמיוני של עולה חדש מרוסיה שמתגייס לצה"ל ומשרת בשטחים. הוא מתאר בספר התעללויות קשות במחסומים כולל השחתת רכוש, עיכוב מיותר ועוד.

"זוג חיילים עצרו מכונית מפירת עוצר שבה ישבו זוג זקנים הם אמרו שהם צריכים דחוף לבית חולים, אך את זה אומרים כל מפירי העוצר. המפקד הורה להוציא את האוויר מגלגלי מכוניתם, כדי שכולם ידעו שבזמן עוצר אין יוצאים מהבית. ויקטור זוכר את הרכב הצבאי מתרחק כששני הזקנים יושבים ומביטים בעיניים חלולות ברכבם המונח על הג'נטים", מתאר ולדר כביכול מציאות הקורה בשטח.

(צילום: באדיבות המצלם)

הוא גם מספר על חולים ערבים שמתים כתוצאה מהבדיקות במחסומים, כשהוא מתאר מקרה בו התחזה מחבל לחולה ונוטרל, "כמה ימים לאחר מכן מבצע אליקו מעשה זהה לחולה אחר אלא שהחולה ההוא דווקא חולה אמיתי אם כי התוצאה אותה תוצאה גם הוא הופך למת כתוצאה מהבדיקה של אליקו", מספר ולדר.

הוא מתאר ירי בדם קר בילדים, "ערב אחד יושב ויקטור עם חייל על גגו של מבנה נטוש. הם רואים כמה ילדים זורקים אבנים. החייל מכוון אליהם את הרובה. הם רואים אותו ובורחים. החייל שואל "להרוג או רק לפצוע"? ויקטור רוצה לומר "להרוג", אך הוא מהסס בכל זאת ילדים. "ברגל או ביד?" שואל החייל אגב נגיסת תפוח. ויקטור אינו עונה. החייל אומר: "ברגל" מכוון ויורה. ילד אחד נופל. חיילים רצים, מרימים אותו. שבר פתוח בירך".

בסיפור מתוארים גם מעשים שמסכנים באופן חמור עוברי אורח שמאולצים על ידי החיילים לטפס על עמודי חשמל חשופים כדי להוריד דגלי אש"ף ואף מתחשמלים למוות, מעצר ילדים בני 4 והחזקתם עם שקית בד על הראש שעות ארוכות וסיפורי בדים נוספים.

(צילום: באדיבות המצלם)

גם לו היה טוען ולדר כי מדובר בסיפור בדיוני בלבד היה זה מרתיח ומקומם במיוחד, אך הסופר טרח להוסיף הערה בתחתית הסיפור: "תיאורי ההתמודדויות בשטחים הינם אמיתיים לחלוטין, אך אין בהם כדי להביע דעה לכאן או לכאן כי אם לבטא את מבוכתו של גיבור הסיפור, ויקטור (כמו גם של אחרים נטולי אמונה), אל מול האירועים".

יצוין, כי הספר יצא לפני מעט יותר מעשור בזמן בו הרגישות לנושאים אלו הייתה נמוכה יותר, אך עדיין מדובר בהכפשות קשות שהדוגמאות שהובאו הן רק חלק מהן.

"התבססתי על מקרים אמיתיים שפורסמו על ידי גדעון לוי ונחום ברנע", אומר ולדר ל'כיפה' בתגובה.

גדעון לוי הוא המקור שלך להשמצות כאלו על חיילי צה"ל?

"לא רק. מדובר בסיפורים שפורסמו בעיתונות הישראלית באותו זמן. הספר יצא לפני יותר מעשור וככל הנראה היום הייתי מוסיף ואומר שאני איני מאמין לסיפורים אלו. צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם לפעמים אפילו יותר מידי", אומר ולדר.

לדבריו, הוא מציע למבקרים לקרוא את הסיפור במלואו לפני ששופטים אותו, "זהו סיפור שעוסק בקיצוניות לכל גווניה ונועד להדגיש את הפארודיה שבהתנהגות קיצונית מימין או משמאל. באופן אישי כמי ששירת בצה"ל ואף עשה מילואים אני בהחלט יותר ימני משמאלי, אני סבור לדוגמא שאלאור עזריה פעל כיאות וכשורה", טוען ולדר.

"אם הייתי חושב שמשהו יפגע מהדברים לא הייתי כותב אותם כי בכך אני מאבד את היכולת להעביר את המסר של הסיפור. באותה מידה גם שמאלנים יכולים להיפגע ולומר שבסיפור הם מוצגים כבוגדים", אומר ולדר. לדבריו, הקוראים מספיק אינטליגנטים להבין כי מדובר בפארודיה ובהקצנה של הדברים, אם כי עדיין אין זה מסביר את הערת השוליים שטוענת כי מדובר באירועים "אמיתיים" שכאמור מתבססים על מקורות מפוקפקים במיוחד.

"גם היום הייתי כותב את הסיפור הזה כי אני חושב שהמסר שלו משמעותי ורלוונטי בהחלט, אך הייתי טורח להדגיש כי אלו סיפורים שמוצגים בידי כלי תקשורת מסויימים. חלק מחופש הביטוי והאומנות זה לכתוב סיפור שגם ירגיז ויהיה קיצוני וזו דרכי בסיפור זה כדי להעביר את המסר", מסיים ולדר.