משה סלומון הגיע לארץ בהיותו בן שש לאחר מסע של אלף קילומטרים מאתיופיה לארץ ישראל. עשרים וחמש שנים לאחר מכן הוא התיישב עם אשתו וילדיו בקריית גת והקים עם חבריו יחד רשת של גרעינים קהילתיים הפועלת בקרב הקהילה האתיופית ברחבי הארץ. הרב צפניה דרורי הגיע לקריית שמונה עם משפחתו הצעירה בשנת תשכ"ח, (1968) כדי לכהן בה כרב. למעלה ממאתיים וחמישים תלמידים לומדים כיום בישיבת ההסדר שהקים בעיר. עשרות מבוגרי הישיבה קבעו את ביתם בקרית שמונה ובעקבותיהם השתקעו בה משפחות נוספות. נעמיקה ציון גדלה בקיבוץ רשפים בעמק בית שאן וכאבה את הניכור שבין חברי קיבוצה לתושבי העיר השכנה. בשנת תשמ"ז (1987) היא ייסדה עם חברים קיבוץ עירוני חילוני בתוך העיירה שדרות. עמותת 'גוונים' שהקימה עם חבריה, מפעילה כחמישים פרויקטים בשדרות ובאזורים נוספים בארץ. הרב דוד תורג'מן מדימונה, הלך בגיל שתיים-עשרה בעקבות הרב יעקב אריאל לישיבה התיכונית בכפר מימון. הוא חזר לעיר הולדתו אחרי עשרים שנה כרב, כדי להקים בה גרעין משפחות ורשת של מוסדות חינוך תורניים. סגן שר החינוך, חבר הכנסת אבי וורצמן חזר לעיר הולדתו באר שבע לאחר שירותו הצבאי כדי להקים בה מרכז תורני. לאחר הבחירות המוניציפאליות בשנת 2008 הוא החל לכהן כסגן ראש עיריית באר שבע וכמחזיק תיק הרווחה והקהילה בעיר. 'בית מוריה' העמותה הקטנה שהקים בשנת 1993 היא כיום רשת של מוסדות יהדות חינוך ורווחה, המשפיעה על חייהם של עשרות אלפי תושבים בבירת הנגב. כשדודי ואבישג אברמוביץ עברו מהישוב עפרה לעיר לוד כדי להיות שותפים בהקמת גרעין חדש, אמרו להם חבריהם שהם משוגעים. איש לא העלה אז על דעתו שכעבור שנים אחדות יעברו להתגורר בלוד יותר מחמש מאות משפחות דתיות לאומיות. הרב יהושע שפירא הגיע לרמת גן מהישוב מעלה לבונה כדי להקים בה את ישיבת ההסדר הראשונה בגוש דן. בסוף שנת תשע"א (2011) היו רשומות למעלה ממאתיים משפחות בקהילת הישיבה שהקים.
בשלושים השנים האחרונות, הרחק מאור הזרקורים, מתרחשת בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל מהפכה. עשרות קהילות אידיאולוגיות של משפחות צעירות מתיישבות בפריפריה ובשכונות מוחלשות בערים ומחוללות בהן שינוי רוחני וחברתי. תופעת הגרעינים החברתיים החלה כבר בשנות השבעים עם הקמתן של ישיבות הסדר בערי פיתוח כמו קריית שמונה ומעלות ועם הקמתו של הקיבוץ העירוני 'ראשית' בירושלים. מה שהחל כטפטוף לפני כארבעים שנה הפך לזרם מתעצם עם התיישבותן הקהילתית של אלפי משפחות בערי הפיתוח בנגב ובגליל ולאחר מכן גם במרכזי הערים בגוש דן.
לא מדובר במפעל אידיאולוגי העשוי מקשה אחת. המטרות האידיאולוגיות שונות מקבוצה לקבוצה ומשליכות על המבנה שלה, על אופי פעילותה ועל השפעותיה על המקום שבו התיישבה. הקיבוצים העירוניים החילוניים בבית שמש ובשדרות מניפים שני דגלים - דגל שיתופי ודגל חברתי. גרעיני הנח"ל של בנ"ע בירוחם ביקשו בהתיישבותם בעיירה לצור קהילה דתית אינטגרטיבית לספרדים ולאשכנזים. הגרעינים התורניים ברמלה, בלוד, בעכו וביפו התיישבו בערים מעורבות ליהודים ולערבים, גם ממניעים דמוגרפיים ולא רק ממניעים חברתיים. הגרעינים בתל אביב וברמת גן התיישבו במטרה מוצהרת של הפצת תורה והחזרה בתשובה.
גם העשייה החברתית משתנה מקהילה לקהילה, מגרעין לגרעין. כמה מהגרעינים מתמקדים בעשייתם בתחום החינוך ומקדמים מוסדות חינוך בסביבתם. אחדים מתמקדים בתחום הרווחה, מקימים מועדוניות לילדים בסיכון ומסייעים למשפחות במצוקה, ואחרים מתמקדים בתחום הפצת התורה ופועלים להחזרה בתשובה. הגרעינים השונים והמגוונים כוללים גם אנשי חינוך וגם אנשי מקצועות חופשיים. בערים אחדות פועלים במקביל כמה גרעינים בעלי אופי שונה ומטרות אחרות, לעתים בתיאום ביניהם ולעתים בתחרות מסוימת.
למרות שמדובר בהתיישבות המתפתחת כבר שלושה עשורים, טרם סופר סיפורם של האנשים שחוללו את המהפכה. הספר "דווקא שם" מביא לראשונה את סיפורם של המתיישבים החברתיים, חברי הגרעינים התורניים והקהילות המשימתיות הנמצאים בשנים האחרונות בחוד החנית של החזית החברתית בישראל. הוא מתאר את המהפכות שחוללו במקומות התיישבותם ומספר את סיפור הצלחתם, אבל עוסק גם במתחים החברתיים והדתיים המלווים את פעילותם, ובוחן את מידת השתלבותם.
שנים רבות העסיק אותי סיפור התיישבותן של הקבוצות האידיאולוגיות בעיירות הפיתוח ובשכונות. סיקרנו אותי המניעים השונים להתיישבות, המטרות של כל קבוצה וקבוצה, ומידת ההצלחה של המפעל החברתי הזה. כדי לספר את סיפורה של ההתיישבות החברתית יצאתי למסע של שנה, שבו ביקרתי בלמעלה מעשרים גרעינים וקהילות אידיאולוגיות שונות, מקריית שמונה ועד אילת. זה היה מסע מרתק בין אנשים טובים, שבחרו ללכת נגד זרם ההסתגרות השבטית העובר על החברה הישראלית, ולנסות לנפץ מעט את הבועות החברתיות המתהוות בה.
'דווקא שם - סיפורם של אנשי ההתיישבות החברתית" - אלישיב רייכנר, בהוצאת "ידיעות ספרים"