ביקורת ספר: חג ישראלי

סדרת נאומי הפתיחה של חברי הכנסת החדשים והוותיקים בפתחה של הכנסת ה-19 היו אירועים רבי רושם שהפיחו הרבה תקווה בלבבות. הימים ימי הפוליטיקה החדשה מבית מדרשם של חברי סיעת יש עתיד, ונדמה שהסיסמה שהריצה את מפלגת המרכז לכנסת הדביקה את כנסת ישראל כולה. הרבה אופטימיות הייתה באותם נאומים, הרבה עליצות ופאתוס, אפס ציניות באוויר, תחושה טובה שמשהו חדש מתחיל. הנאום הזכור ביותר מאותם ימי לבלוב פוליטיים הוא נאומה של חברת הכנסת הטרייה ד"ר רות קלדרון, מייסדת מכללת עלמא ומחלוצות תנועת ההתחדשות היהודית הישראלית ובתי המדרש החילוניים. המעמד בו הקריאה אישה חילונית קטע תלמוד בארמי עתיקה מעל בימת הכנסת, תוך אזכור מקורות יהודיים ודיון פתוח עם חבר כנסת חרדי, ריגש את לבבות העם היושב בציון.

ימי הפוליטיקה החדשה עברו וגילינו לצערנו שמשהו ישן ממשיך. מנגד, פריחת בתי המדרש הפלורליסטים בשיאה, ומסגרות לימוד לא-אורתודוקסיות צצות תחת כל עץ רענן. “חג ישראלי" בהוצאת עם עובד, אותו כתבו חברי המדרשה באורנים, הוא עוד פרי בשל ומסקרן של התופעה החדשה. בספר הנרחב מציעים המחברים שורה של טקסים משפחתיים וקהילתיים להנכחת החגים והמועדים בלוח השנה העברי והישראלי. תפיסתם של מחברי הספר היא שטקסיוּת מכוננת מיוּחדוּת, והבחירה שלהם להציע למשפחות חילוניות ומסורתיות בישראל לקיים טקסים אלו היא ברוכה. הטקס המוצע לכל חג וחג בנוי לרוב תוך התכתבות עם המקורות היהודיים הקלסיים - קרי: ברכות, תפילות, מזמורי תהלים ופיוטים - ולצידם מקורות עבריים חדשים, בהם שירים ופזמונים של ביאליק, רחל ואלתרמן. בנוסף לזה, חיברו אנשי המדרשה באורנים קטעים בשפה מליצית מעט שהקראתם בטקס מומלצת אף היא.

(צילום: יחצ)

הספר מחולק למספר שערים, שער אחד כל חג ומועד. סוכות ופורים, יום העצמאות ושבועות, חנוכה ול”ג בעומר, לכולם בחרו העורכים קטעי קריאה ולימוד ולכולם עיצבו טקסים חדשים. היוצא היחיד מן הכלל הוא חג הפסח, עבורו כתבו אנשי המדרשה ספר ייחודי לפני עשור וחצי ולכן בחרו לדלג עליו בספר זה. חסרון ההתייחסות לחג הפסח מורגש בספר, ולאור מרכזיותו בהוויה הישראלית הבחירה להשמיטו מן הספר תמוהה. לכל שער בספר שני חלקים. החלק האחד עיוני, ובו סיפור החג, מידע אודות מנהגים מרכזיים ומקורות היסטוריים קשורים. החלק המקיף הזה מונה לרוב כמה עשרות עמודים עבור כל חג והוא משמש מבוא לחלק השני בכל שער, הלוא הוא הטקס עצמו.

מה חשיבתו של ספר כזה עבר קהל קוראים דתי? ראשית, בוגרי החינוך הדתי מסתירים לעתים חורים של ידע שחבר להם איפה להשלים. מה היה המצב בארץ בזמן החשמונאים? מה בדיוק חוגגים בסוכות? איפה היה עם ישראל בעת סיפור מרדכי ואסתר? שאלות בסיסיות כאלו, שהתפספסו לפעמים במשך הזמן, מוצאות כאן מענה בהיר ונגיש. שנית, נקודת המבט החדשה שמציעה קריאה לא-מחויבת במקורות מצמיחה תובנות מקוריות שהחינוך הדתי מוותר עליהן בקלות רבה מדי. כמו בספריה של קלדרון ('הבית. השוק. הלב' ו'אלפא-ביתא תלמודי'), גם כאן ההסתכלות הרעננה במקורות, הסתכלות שלא מושפעת מחינוך חד-מימדי ומהשקפת עולם דתית, מצעידה את הקורא להבנה אחרת של הכתובים, הבנה שמסתתרת לעתים בשכבה המודעת של המקורות אבל נוהגים להתעלם ממנה באורח קבע. שלישית, אין משפחה בישראל שלא תבורך מהוספת פלפל לשולחן השבת והחג, לטקס הדלקת נרות חנוכה או לישיבה בסוכה. חידונים ומשחקים, הצעות לפעילות חברתית ברוח החג וקטעי שירה ופרוזה חגיגיים יעשירו כל משפחה, דתית וחילונית.

העיצוב היוקרתי והמזמין נותן אותותיו במחיר, אבל יש תמורה לאגרה. מי שמעוניין ליהנות מפירות בית המדרש הארצישראלי הזה - תוך הסתייגות מחלק מתכניו ומנקודת המוצא שלו כמובן - ישמח ללכת עם הספר הזה במעגל השנה. לא תמצאו בספר עמדות כפירה חד-משמעיות או תוכן אפיקורסי. לא זו מטרתו. הספר מציע לקורא בו לחדש את הטקסים היהודים והישראליים שבו מבלי לכפות או לשכנע בהשקפת עולם מסוימת.

הפוליטיקה החדשה מתה באיבה. קשה לנחש מה יעלה בגורלה של היהדות המתחדשת - זו שלא מחויבת להלכה ולמסורת אבל עדיין בוחרת להיקשר לקודשי ישראל ומנהגיו. אולם בין אם תאריך ימים ובין אם תגווע בטרם עת, כל עוד היא כאן שווה להסתכל במה שיש להם להציע. דברים שרואים משם לא רואים מכאן.