בין האנשים הכחולים

בדש העטיפה של הספר "בין האנשים הכחולים" נכתב כי המחבר, משה בר-חן, הוא פיזיקאי. אולם "בין האנשים הכחולים" רחוק מלהיות ספר העוסק פיזיקה: זהו בראש ובראשונה ספר של בן, המספר את סיפורו של אביו, סיפור ישן ורחוק. זהו גם סיפורה של קהילה, קבוצת יהודים שקמה על רגליה, הותירה את עברה מאחור ועלתה לארץ, הארץ שאת שמה הכירה מן התנ"ך והסידור.

השנה היא 1955. אהרון אוחנה, מראשי הקהילה היהודית בגולימין שבמרוקו, מגויס על ידי סוכני מוסד ישראליים לפעולה ייחודית, חסרת תקדים, היסטורית בהשפעתה ובהיקפה: העלאתה הסודית של קהילת יהודי מרוקו לארץ ישראל. בחשאיות ובדיוק רב, תוך שימוש באמצעי תחבולה מקוריים - בהם זיופן של כעשרת-אלפים תעודות זהות והקמת תחנת מעבר לארץ ישראל במסווה של בית תמחוי - מקדם אוחנה את המטרה, נחוש להצליח בה, ליטול חלק בהגשמת הרעיון הציוני. סיכויי ההצלחה של משימה זו נתונים בספק, והערפל העוטה את המשימה ומעיב על אפשרות הגשמתה, מניע את עלילת הספר.

עיקר חשיבותו של "בין האנשים הכחולים" הוא בהעלאתו על הכתב של סיפור היסטורי עלום יחסית. בר-חן הוא בנו של גיבור הספר, אהרון אוחנה, ואת "בין האנשים הכחולים" יצר מזכרונות ילדותו. ראו את תעתועיה של ההיסטוריה: מה שהצליחה התודעה הציונית להדחיק, מה שכבר כמעט ונמחק מלב כל, מלבד מלבם של עולי-ימים, חוזר בכריכה רכה, זמין לכל דורש, לקוראי הדור הזה והדורות שיבואו. "בין האנשים הכחולים" הוא דוגמה נאה לכך ששום דבר לא חייב להימחק, ושגם סיפורים שאיש אינו מספר עוד יכולים להישמר, להיסַפֵּר.

יותר משהצליח בר-חן להביא לפני קהל קוראים את סיפורם הנשכח של עולי מרוקו - הישג נאה לכשעצמו - ראוי לציין הישג נאה נוסף. לאורך הספר כולו שוזר בר-חן סיפורים אותנטיים ומנהגים עדתיים מהווי הקהילה המרוקאית. חלק מן הדיאלוגים בספר אף נכתבו בערבית, בתעתיק עברי. התחושה היא שהצוהר שפותח המחבר לעולמם של יהודי מרוקו אינו צוהר אידיאולוגי, דידקטי, המבקש לחנך את קוראיו, להצביע על אשמת ההזנחה ההיסטורית או ההתעלמות החברתית; גם לא צוהר מתרפק, נוסטלגי ומתגעגע, בנוסח "הימים הראשונים היו טובים מאלה", אלא צוהר פשוט, אמיתי ילדִי משהו - ואולי הדבר קשור בכך שבר-חן מעלה על הכתב את זכרונותיו בתור ילד.

נקודת החולשה של הספר היא ביומרנותו להיות "עלילת מתח מרתקת", כנכתב בגב הספר, וכאן צפויה לקוראים אכזבה: "בין האנשים הכחולים" הוא לכל היותר רומן היסטורי חביב, והמרחק בינו לבין "עלילת מתח מרתקת" הוא רב. בספר משולבים אלמנטים מוכרים הלקוחים מעולם המותחנים, ומבחינה זו אין בו חידוש, גם לא ייחוד. הסיפור שבר-חן מספר הוא מעניין, מושך ומסקרן, אך הגדרתו כמותחן היא גוזמה. חלקים מסוימים בספר מתקשים לסחוף אחריהם, ונראה כי פוטנציאל המתח של העלילה לא נוצל עד תום.

"בין האנשים הכחולים" מציג זווית לא מוכרת בפסיפס הציוני הגדול, בסיפור השיבה לציון, שכל כך הרבה עדות שותפות בו, תורמות לו את חלקן המיוחד. רומן היסטורי חשוב יש כאן, הווי עדתי שהולך וכלה מן העולם - יש כאן, אך ספר מתח לקריאה לפני השינה בהחלט אין כאן.

בין האנשים הכחולים, משה בר-חן, הוצאה פרטית, 287 עמ