ביום ההוא

ספרו החדש של הרב שג"ר - "ביום ההוא - דרשות ומאמרים למועדי אייר"(עורך:ישי מבורך)- הוליך אותי למקומות ואורות שונים מאלו שאני רגיל לפגוש בכתביו. גם ספר זה נערך מכתבים שהותיר אחריו הרב טרם הסתלקותו ומשיעורים שהעביר במסגרות שונות. הספר מכנס אל תוכו דרשות ומאמרים למועדים שנתחדשו בלוח השנה הישראלי - יום השואה, יום הזכרון, יום העצמאות ויום ירושלים. מועדים אלו, על המשותף והשונה שבהם, הביאו את הרב שג"ר למגוון תובנות ותחושות, לכולן ביטוי בדרשות ובמאמרים. ואולם, הצליל העיקרי המנשב מתוך הספר הינו זה של האוטופיה, של העתיד לבוא. הרב שג"ר חש בימים אלו את הרטט המשיחי, הרטט של אחרית הימים, המתנוצץ אלינו מן העתיד ומפעם כבר היום:

(כריכת הספר)

"שמחת יום העצמאות הנה שמחת ההווה, שאחרי שגלינו מארצנו חזרנו אליה, וזהו פלא ומופת הסטורי שאין לו אח ורע. אך זו גם שמחת התקווה והציפייה לעולם העתידני של הגאולה השלמה; עולם האוטופיה, העולם שעוד לא היה והולך ובא - העולם הבא"(עמ' 280)

בהבעתו של הרב שג"ר מקבלים שמחת הגאולה וכיסופי העתיד צבעים וריחות. כך למשל תרה אחת הדרשות אחר הראי"ה המאוהב בארץ ובנופיה, הנמשך לחופש ולהרמוניה שבטבע, מקשיבה לניגון העתיד לבוא של ר' נחמן, ניגון של נפלאות החורג מדרך הטבע ומביטה בעולמו המשיחי של הרמב"ם - עולם שקסם דעת אלקים שרוי בו. כדרכו, הרב שג"ר מנהיר את הדעות השונות ומחיה אותן ולבסוף מוצא בהן רקע להגותו שלו.

ספר זה, מטבעו, הינו אקטואלי יותר מספריו האחרים שיצאו עד כה. הדרשות בו נולדות ובאות תוך התייחסות ל"זמן הציוני", זמן התחיה והשיבה לארץ. קרקע צמיחתן של הדרשות רווי מתחים: בין ביתיות יהודית לישראליות השבה אל ההסטוריה ואל הארץ, בין ציונות לפוסט ציונות, בין כוחניות וחוק המדינה לארץ ישראל של חסד ואהבה, בין הומניזם אוניברסאלי חילוני ללאומיות דתית, בין מדינת ישראל החילונית והחמרית לאמונה בה כמייצגת מלכות ה', בין מודרנה לפוסטמודרנה ועוד. הרב שג"ר אינו מתעלם מאלו. להיפך, דרשותיו נעות - לעיתים בכאב רב - בין ומתוך הקטבים השונים, מבקשות את אלקים, את אותו רטט גאולי של אחרית הימים.

התכוונותו של הרב שג"ר אל המקום האישי - קיומי ניכרת בכל כתיבתו ולא פוסחת גם על ספר זה. ואולם, עולה כאן גם, ובמידה מרובה, בקשתו העמוקה לתיקון החברה. היציאה מהגלות היא בין השאר יציאה מן הניכור הקשה שבחברה ומן האיום שבה. לא לחינם מתאר הרב שג"ר את הגאולה בצבעים חברתיים יותר ומתלהב מחזון של סדר חברתי חדש:

"לא די אפוא בנתינה ובתיקון החברתי כשלעצמם; הארת הפנים, הפקת הנפש, היא היא גאולתו של העני המושפל. וזהו אמנם נס, משום שגאולה זו מחייבת שינוי עמוק ויסודי בפסיכולוגיה האנושית ובתכונות החברתיות של בני האדם. יהיה זה עולם של פלא מכושף שבו בני אדם לא רק לא יחושו מאוימים איש מזולתו, אלא יחיו איש עם רעהו באמון, בשלמות הלב ובמפגש. זהו עולם אחר, שהנס הגלוי, הפיזי, הנו רק אחד מביטויי הנסיות שלו" (עמ' 364)

במאמרים ובדרשות התייחסות פורה ומעמיקה למועדים אלו, עושר רוחני שלא ראיתי כמותו במקומות אחרים. הרב שג"ר נותן דעת, איכות תורנית ואנושית, לאותם ימים; כל זאת באופן המחיה לב ונפש. ימי הזכרון כמו גם ימי הגאולה מוארים באורם המיוחד ומעוררים את הרגישות הרוחנית המתאימה. איכות זו של דרשות הרב שג"ר חורגת כמובן, גם מעבר למועד עצמו, אל אופקים רחבים יותר. בסופו של הספר מצורפת 'מתנה' - אחרית דבר מאת הרב חיים וידל, אף אותה מצאתי מעניינת תורמת ומועילה.

ביום ההוא(ערך: ישי מבורך) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, אלון שבות. 416 עמ'