בצבא שאלו חברים מהפלוגה מה יש בשבועות בעצם. בצבא אומרים שבועות במלעיל, עם דגש על השין בפתח. כאילו, יש ראש השנה שזה ראש השנה ואוכלים תפוח בדבש ויש יום כיפור שצמים ואפילו גיא שמרלוב מעמק חפר שהיה בועל שרצים ואוכל נידות לא אכל כשהיינו ביום כיפור בחווארה, רק ראה סרטים, שזו מצוות היום, ובפורים יש את כל המסיבות הכי שוות ובפסח ליל הסדר אבל מה יש בשבועות, ושמרלוב היה אומר אמא שלי שסבא שלה היה רב גדול אומרת שבשבועות יש מצווה לאכול עוגות גבינה.
ולוסטיג שאל אחר כך תגידו באמת מה יש בשבועות. כאילו חג מתן תורה, סבבה, אבל מה עושים עם זה. בליל הסדר יש מלא מה לעשות - סיפור שלם. חגיגה לפרומערס. מצה שמורה ושרויה וכזית בכדי אכילת פרס שתיים וארבע ושבע ותשע דקות ובסוכות יש סוכה לבנות, וגם ארבעת המינים, ובימים נוראים התפילות הו התפילות. ובחנוכה נרות וטיולים באילת ופורים בכלל. ובשבועות אין. אחר כך התחילו להיות ערים בלילה כי מתן תורה. נו בסדר.
ואני הייתי אומר ללוסטיג שמע אתה צריך לחשוב בכיוון אחר, כי שבועות זה החג של הגעשמאק, יש לך את כל החגים לעשות דברים שצריך לעשות, כאן יש לך אופציה לחגוג את היידישקייט. תראה, בשבועות הסיפור הוא הקפה ועוגת בית של אחוה בשתיים בלילה, והלצאת לסיגריה בארבע לפנות בוקר עם מי שהגיע מצה"ל לישיבה ולהתחיל לחפש אש כי זו שהכנת מראש כבתה, והלהירדם תוך כדי האקדמות שלפני קריאת התורה אבל עדיין לפלוט 'תא' מדי פעם כי זה כיף.
יש עוד דרכים לעשות את ליל שבועות, ברור, אני לא מתווכח, את כל התיקוני ליל שבועות הציבוריים יש לך. למשל ערב בנושא סביבה וחברה ויש פאנלים ומנחת הפאנל הראשון שואלת אם ליהדות יש מה לומר בנושאים של איכות הסביבה והרב אומר שבוודאי שזה כך וחברת מועצת העיר מציינת את הפסוק "כי האדם עץ השדה" ואז הרב מזכיר בחיוך שזה לא הפשט אבל זה בסדר גמור ללכת גם בכיוון הזה. ובפאנל השני שואלים האם היהדות שומרת על זכויות אדם וכולם מסכימים שכן, וגם יש את הפסוק "איש איש באמונתו יחיה" אומר חבר הכנסת התורן, ולאף דתי בקהל לא נעים לתקן אותו שבפסוק המקורי המילה היא צדיק ולא איש, ובסיום הערב כולם הולכים מחוייכים ומדושנים והכל סבבה. נראה לי שאתה מבין למה אני מתכוון.
יש בשבועות עניין של למעלה מטעם ודעת. משהו שבלתי אפשרי לשים עליו את האצבע, רק אפשר להרגיש אותו בזמזום שמרחף בבית המדרש, כאילו פשוט סדר ערב ארוך אבל משהו אחר לגמרי. אמרתי פעם ללוסטיג – אם גבריאל בלחסן היה עושה משמר אחד בשבועות, לא ליל הסדר או סוכה או לצום - רק לילה אחד של קפה ו-ופלים בפינת קפה של ישיבה, הוא לא היה הולך לנו ככה בגיל שלושים ושמונה.
בשנה שעברה בשבועות סגרתי במוצב נרקיס ליד מטולה. שלוש – שש בשי"ן גימ"ל כל החג. היה במטולה תיקון ליל שבועות שהגיעו אליו שניים-שלושה שרציתי מאוד לשמוע וביקשתי לרדת למושבה בלילה בין השמירות. לא הסכימו לי. כמה חודשים אחר כך נתקלתי בירושלים באחד מהאנשים שרציתי לשמוע באותו ערב. סיפרתי לו שהיה לי חג מפוצלח לגמרי, השיב לי – קראת משהו טוב וניגנת ניגון? לא צריך בשבועות יותר מזה.
וזה העניין של למעלה מטעם ודעת בשבועות, כי לא צדיקים ולא חסידים ולא גאולה למען שמך, רק יהודים. זה כל הסיפור.