משה כורסיה, (27), מחנך בישיבה תיכונית, כותב ומלחין את שיריו, למרות שמעולם לא למד את יסודות המוזיקה. לפני שנה הוציא את אלבום הבכורה שלו "יותר מדי", וכעת הוא מוציא שיר חדש לקראת אלבום נוסף.
"השיר נכתב ממקום של כאב והזדהות", הוא מספר ל"כיפה", "בעקבות סיפור אישי של חבר קרוב שנלחם בצוק איתן, עבר קרב יריות מול מחבלים ומאז לא מוצא את עצמו. הוא טס להודו, התנסה בהכל, התחיל ללמוד ועזב באמצע, חיפש את עצמו באלף ואחת עבודות, מחפש עדיין אהבה ולא מוצא, עזב את בית ההורים, חזר, וכלום. לא מצליח להשתחרר מדיכאון, עובר בין פסיכולוגים והכל תקוע. שום דבר לא נמצא במקום, שום דבר לא מצליח. ואני חושב שזה קצת הסיפור של הדור שלנו - הרווקות המאוחרת, החיפוש המעייף הזה אחרי עצמך, אחרי בית, אחרי אלוהים, השאיפות בשמיים מול המציאות. הרצון האינסופי הזה למימוש, לסיפוק, לעשות דברים גדולים, מול תקרת הבטון הזו שנקראת חיים.
וכשאתה מגיע מבית דתי הכל הופך מורכב יותר, כי יש פה דרך חיים שעליה גדלת ואמונה. לשמור שבת כשכל החבר'ה שלך בדירה כבר מזמן לא שומרים, לאכול כשר בטיול מסביב לעולם, לשמור נגיעה, כמה קשה לבחור רווק כשהאמונה שלו לשמור נגיעה מתערערת, וכשאתה למטה למטה למטה, קשה מאוד שלא ליפול. מערכת היחסים שלך עם אלוהים הופכת מורכבת יותר כשהכל מבולגן ושום דבר לא במקום".
"הלוואי וכל מי שמרגיש תקוע, אבוד ומבולגן, ימצא רגע של הזדהות בשיר הזה", הוא מייחל, "שיבין שהוא לא לבד, וכולנו באותה סירה. כל אחד עם הסיפור שלו, כל אחד עם השריטות שלו שהצטברו עם השנים. ושיאמין שזה זמני. הוא בעצמו חייב להאמין שזה זמני ובקרוב תגיע אהבה, לא יעזור אם אנשים מבחוץ ינסו לחזק ולהבטיח הבטחות זה חייב להגיע מבפנים".