1. להקה טיפקס קמה בשנת 1988. המוזיקה הישראלית הנוכחית לא משופעת כל כך בלהקות, ודינוזאור בן 34 הוא הישג מדהים. מעבר לשנים, ההתחדשות של הלהקה ראויה להערכה והקהל הצעיר שמילא את מועדון הבארבי הוא הוכחה חד משמעית להצלחה המסחררת.
2. בדף הוויקיפדיה של הלהקה, תחת הכותרת "סוגה", מופיעים הז'אנרים הבאים: פופ, רוק מזרחי, מוזיקה ים תיכונית, רוק, מוזיקה עממית, מוזיקה אלקטרונית, מוזיקה מזרח אירופאית, דיסקו, מוזיקת עולם וראפ. קובי אוז, סולן הלהקה, סיפר על משמעות שם הלהקה: מחיקת ההבדלים בין הז'אנרים המוזיקליים בישראל. זה מצליח לו.
הקהל נדבק בשיגעון של קובי אוז ולא הפסיק לרקוד
3. לפני ההופעה התנגן פלייליסט מעניין: אתי אנקרי, להקת שפתיים, הקומדי סטור וסמיר שוקרי התערבבו במין קוקטייל מופרך שהטרים את עליית הלהקה לבמה. מעין מימונה אלטרנטיבית, אם תרצו. "רונה" של שוקרי היה השיר האחרון ברשימה, והקהל התמסר אליו באופן יוצא דופן.
4. בדיוק בעשר, לבושים בחליפות, עלו הנגנים לבמה. אני משער שזוהי בערך השעה בה עלו הילדים של חלקם למיטה. רק שכאן המסיבה רק התחילה. מהר מאוד הם הורידו מעליהם את החליפות. כמו שנכתב בפרסומים להופעה, טיפקס אכן באה להקפיץ את הבארבי. מהשנייה הראשונה הקהל (המחוסן) נדבק בשיגעון של קובי אוז ולא הפסיק לרקוד.
"לתדהמת הקהל שמכיר את כל השירים"
5. ההופעה של טיפקס רצופה ברפרטואר שירים שנדמה שתמיד היו פה, לפעמים אפילו מבלי לדעת שהשירים שלהם. אני נולדתי עשור אחרי הלהקה, בדומה לרבים בהופעה. "טיפקס יצאה מהקורונה עם חשק אדיר לנגן ולשיר ובעיקר להקפיץ את הקהל האדיר", נכתב בפרסום. "הלהקה האגדית חורשת את הבמות יותר משלושה עשורים, לתדהמת הקהל שמכיר את כל השירים". אמת.
6. שני חריגים שקטים היו בהופעה: "התחנה הישנה" ו-"אחרי 20 שנה". הבחירה הזו הפרה את האיזון שיש בכל הופעה, אבל כאן היה קסם: הקהל רק רצה לקפוץ ולקפוץ. אם הגוף היה מאפשר, נדמה שגם שני השירים הללו היו נדחקים החוצה מהרשימה. אבל גם טיפקס הם בני אדם.
7. לקראת סוף ההופעה, באקט אבסורדי משהו, עלו שניים מהפקת ההופעה עם בריסטול ועליו טקסט של הפזמון לשיר "והפעם שיר אהבה". לא פיצחתי את הפאנצ' של המחווה, אבל מה שבטוח הוא שהקהל לא היה צריך אותה בשביל לדעת את המילים בעל פה. להפך, היו לו עוד שירים בזיכרון, רק שהזמן כבר לא נתן.