אליעזר בוצר – "עם הארץ"

ישנם אמנים שהפכו את עולם הפייסבוק והאינטרנט לשיטה, וכל נושא שעולה על סדר היום הציבורי הופך אצלם לשירה. הבעיה עם בוצר היא שהשיטה הזו לא בדיוק עבדה לו השיטה הזו לא בדיוק עבדה לו למרות שעדיין ברור שהוא זמר איכותי עמוס כריזמה

נתנאל לייפר 19/08/14 11:12 כג באב התשעד

אליעזר בוצר – "עם הארץ"

המחשב האישי + האינטרנט, איזו המצאה אדירה לנו המאזינים. פייסבוק, יוטיוב בנדקמפ, יצרו עולם בו יוצרים יכולים ליצור בתוך ביתם באמצעות מחשב כאולפן הקלטות, מוזיקה בקלות. אך סיימו להקליט, ותוך שניות ספורות, כל הפייסבוק ויוטיובו יכולים לשמוע את היצירה החדשה. האם מדובר בשירים מושקעים כדוגמת שירי אולפן מהרמה הגבוהה ביותר? לא תמיד. בחלק גדול מהמקרים כשאני נתקל ביוצרים בעלי אצבע קלה על העכבר, אני מגלה שהמוצר שעלה לרשת הוא בחזקת "חצי אפוי". וכידוע לכל מי שקצת עוסק באפייה, חצי אפוי משמעו כאב בטן…

ישנם יוצרים שהפכו את זה לשיטה, כל מי שמסתובב סביב הפייסבוק של עמיר בניון, הבחין שבחודשים האחרונים הפך בניון לטוקבקיסט המוזיקלי ביותר שקיים. היו סמוכים ובטוחים שכל נושא וכל עניין העולים על סדר סדר היום הציבורי, מיד ילוו בשיר תגובה של עמיר בניון, ואם לא קרה שום דבר שמעיר ומעורר את תגובתו המוזיקלית של בניון, מיד יעלה בניון שיר או שניים על סיוטי ילדותו מתכניות הטלוויזיה החינוכית. מקישקשתא ועד "צוק איתן", בניון שבר לחלוטין את התפיסה המקובלת בתעשיית המוזיקה שאמן צריך להוציא אלבום כל שנתיים בערך, ובשאר הזמן פשוט לשיר את אותם שירים ולקדם אותם עד שימוצו כל השווקים האפשריים וכל הלקוחות הפוטנציאלים יקנו. צריך להעריך את בניון על הצעד האמיץ שלו שמשנה את כל חוקי המשחק ביחס שבין אמן לקהל ובין אמן ליצירתו. העובדה שמדובר בכוכב ענק שמוציאי שירים כאלו בכמויות "אנטי" מסחריות, אך במקביל עובד על אלבום אולפן מושקע ורציני בו כל מילה וכל תו נמדדים במשורה, מסמנת לדעתי מודל של אמן מסוג חדש, האמן שיוצר בשביל קהלו ברשת ללא מתווכים וללא תפיסה קפיטליסטית של יצירה כמוצר צריכה המוני.

אלא מאי? שלפעמים גם ההגדרה "חצי אפוי" מהווה מחמאה שכן יש אמנים שהחצי אפוי שלהם הוא לא יותר מבצק גולמי למדי. וזאת אני אומר בצער רב, התחושה שנותרה בי, לאחר כמה האזנות לאלבום החדש של האיש והכריזמה, אליעזר בוצר - "עם הארץ".

כזכור לקוראי הבלוג, בוצר הוציא לפני כשנה וחצי את אלבום הבכורה שלו "הפרעות קשב וריכוז", בזמנו, וגם היום, אני מחזיק בדעה שמדובר באירוע משמעותי למוזיקה היהודית המקורית. בוצר הביא קול חדש, אחר, שונה, מעניין. אך בעיקר חשתי שבוצר יכול וצריך להיות יוצר מרכזי שיהווה גשר בין עולם היצירה היהודי המתחדש, לבין הרוק ה-פופ הישראלי על כל גווניו. בחלק מהמקרים בוצר כבש את המדיה בדמותו הצבעונית והכריזמטית במיוחד, הוא צרח במלא הכוח אך ידע גם ללטף כשהמילים אותן כתב היוו חלק משמעותי ביצירה שמשכה אוזניים רבות.

אני בוחר להגדיר את האלבום החדש כאלבום ה-1.5 של בוצר. כפי שמתואר בדף הרשת של האלבום, הוא עבד על האלבום כשבועיים וחצי בלבד לאחר ביקורו בבית משפחת שער. שבנה גיל-עד, היה אחד משלושת הנערים החטופים שנרצחו. אירוע שלדברי בוצר, היה הטריגר ליצירת האלבום.

השירים באלבום מלאים מלנכוליה זעקה ושבר, שניכר כי באים מן הלב. אך האמת במקרה זה אינה מספיקה. היא אינה עוברת את השלב שמפריד בין זעקה סתם, ליצירה אמתית. משל למה הדבר דומה, לאותם היוצאים לרחוב בזעם לאחר צפייה במהדורת חדשות ושואגים על האדם הראשון שהם רואים שחייבים לחסל את החמאס. זעקתם אמתית אך הדרך, לא יעילה. מילות השירים, אינן מחודדות דיין וההפקה המוזיקלית של אלכס הולינס, נשמעת ברוב האלבום חסרה ולא מספיקה לגבות את הזעקה של בוצר ברקע מוזיקלי שיעשיר או יפענח אותה. לבטח בהשוואה לאלבומו הראשון של בוצר, שבו התחושה היתה כי שויף עד תג המילה האחרונה ולצליל היחיד.

יש כאלו שמגדירים מילים שאינם ברורות כ"גאוניות", כתירוץ מדוע אינך אמור להבין את גבב המילים, בוצר חוטא בכך בכמה מהשירים כשהוא בורח למשפטים סתומים ומלא פאתוס. במפתיע הוא הכי ברור כשהוא מבטא את התחושות האלו בשיר "גדול":

זֶה גָּדוֹל עָלַי… נִמְאַס כְּבָר לִכְתֹּב וְלָשִׁיר מֵהַכְּאֵב בָּא לִי אֶת הַקִּיטְשׁ הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ הַלֵּב

תֵּן לִכְתֹּב עַל מַגָּפַיִם תֵּן לִכְתֹּב עַל שְׁלוּלִיּוֹת הַכֹּל אֶצְלִי תָּקוּעַ בְּלִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת

למרות הביקורת שיש לי על דרך העבודה של האלבום, אי אפשר לקחת מבוצר את היכולות המוצלחות שלו ובעיקר את הכריזמה הרוקיסיטית. לאורך ההאזנה לאלבום ניכר שבוצר יודע בברור על מה הוא צועק ושכאבו אמיתי. אני בטוח שלנוכח אלבומו הראשון של האיש המוכשר בעל רעמת האריה, הוא עובד בימים אלו על אלבום אולפן מהסוג המושקע יותר, שיהווה את האלבום השני באמת שלו אנו מחכים בכיליון אוזניים.

ואולי "עם הארץ" אינו אלא אלבום מסוג חדש, אלבום שאינו אמור להישאר לאורך זמן. אלבום שכמו העידן החד פעמי שבו אנו חיים, עידן בו תשומת הלב בקושי מסוגלת להתרכז ליותר מרגע אחד, אלבום כזה, אשר כל ייעודו הוא להוות מכשיר זמני לפריקת התחושות של בוצר מהמצב כפי שכולנו חווים ואולי דווקא בזה כוחו, אוסף של מילים ושירים שיפים כאן ועכשיו וצפויים להתפייד בתוך פרק זמן קצר. אלבום שנכון לנקודת זמן קצרה ויהיה חסר פשר בעוד כמה חודשים. אלבום טוקבק.

אני חושד שגם בוצר עצמו מודע לכך. והעדות הטובה ביורת שניתן למצוא היא בחירתו שלא להדפיס ולמכור את האלבום בחנויות, אלא לחלק אותו דרך הבנדקמפ בחינם. אם אתם אוהבים רוק ואת בוצר "עם הארץ", בהחלט יכול להיות אלבום הפסט פוד, שישקיט את רעבונכם עד לאלבום האולפן הבא שלו.

פורסם לראשונה באתר 'תרבות.il' בבלוג 'מוזיקה יהודית מקורית'

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר