בעשורים האחרונים, המדיניות הרשמית של בית המלוכה האנגלי היא לא להתראיין, או לפחות, לצמצם ריאיונות למינימום. המלכה, אף שהשתתפה במספר סרטים דוקומנטריים, לא ענתה מעולם לשאלות עיתונאים. הריאיון המפורסם ביותר בבית המלוכה, של הנסיכה לדיאנה לתכנית ״פנורמה״, בשנת 1995, בו היא חשפה את הכביסה המלוכלכת, הוליד טראומה שלא נשכחה עד היום במסדרונות ארמון באקינגהם, והאיצה את גירושיהם של צ׳ארלס ודיאנה.
המחסור בריאיונות עם בני המלוכה הוליד ז׳אנר סרטים תיעודיים על בני המלוכה. בדרך כלל, מתראיינים בהם היסטוריונים וביוגרפים רשמיים של בני המלוכה, אלה שיש להם גישה ומידע פנימי, ומספרים את הסיפור בגוף שלישי. במקרה של ״הארי ומייגן, כששניים הופכים לשלושה״, בחרו המפיקים להציב, כדמות הראשית, את אשלי פירסון, כתבת בידור אמריקאית המתגוררת בלונדון.
פירסון מספרת את סיפורם, וסוקרת את חייהם של הארי ומייגן, מהדייט הראשון ועד הולדתו של בנם, ארצ׳י, בשנה שעברה. היותה כתבת בידור אמריקנית מעביר את הסרט מהתחום התיעודי לתחום הבידורי. הסרט קליל יותר; מוגש מזווית אמריקנית מאוד; נגיש לצופה הממוצע שרוצה להעביר שעה של אסקפיזם.
החסרונות הם ש״בידור״ הוא ז׳אנר שמרשה לעצמו הרבה אי דיוקים בעובדות, וחוסר הדיוק ניכר בסרט ובהערותיה של פירסון. האמריקניזציה מורגשת בבחירת הדגשים. חצי שעה לתוך הסרט, שאורכו חמישים ושמונה דקות, מסע חייה של מייגן, מילדות ועד בית המלוכה, מצויין לפרטי פרטים, בעוד הארי בקושי מוזכר. התחושה היא שמדובר בכתבת יחסי ציבור אוהדת למייגן, בעוד הארי נותר מאחור כדמות שולית.
הבחירה בנרטיב אינה מקרית. הסרט מיועד לבחורה האמריקאית המודרנית. משכילה, פמיניסטית, עצמאית, מביעת דעה ובעלת סטייל משובח. זו שרוצה להשאיר חותם בעולם, עושה את הדברים בדרכה ומסרבת לקבל את מסורות מוסד הארמון, גם כשהיא מתחתנת עם נסיך. מייגן מוצגת כהתגלמות האישה המודרנית, זו שיש לה הכל, זו שצריך לשאוף להיות כמותה. או בקיצור, סינדרלה - גרסת המאה העשרים ואחת.
במקרה של הארי ומייגן, הסוף כבר ידוע. סינדרלה המודרנית לא השתלבה בארמון, באנגליה, או בחיי המלוכה, ארזה את החפצים וחזרה הביתה, ללוס אנג׳לס, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הסרט יהיה נהדר לשעה בערב על הספה או במפגש עם שוקולד וחברה.
הסרט שודר בערוץ החיים הטובים: אפיק 31 ב- yes וערוץ 37 ב-HOT.