למה כולם צופים ב"מירוץ למיליון" דווקא עכשיו?

אם תגללו היום בטוויטר תוכלו למצוא לפחות עשרה ציוצים שמגנים את ההחלטה של קשת 12 לשדר אתמול (א') פרק של "המירוץ למיליון" לאחר הפגיעה הישירה בחיפה. חלק מהם יבטיחו שאם הנפילה הייתה בתל אביב השידור היה מבוטל במיידי, אחרים ינזפו בהתכחשות למצב, אבל הנתונים מספרים תמונה אחרת לגמרי - 22.2% רייטינג, למעלה מ-700 אלף צופים, ושיא עונתי שנשבר לתוכנית. דווקא אתמול, דווקא אחרי הפגיעה הישירה. איך זה קרה? יש לי לפחות 3 תשובות.

1. עמרי רוזנבליט

כבר בפרק ההזנקה השני היה ברור שעמרי רוזנבליט הוא אחד הליהוקים המדהימים ביותר של התוכנית, ואולי הליהוק הטוב ביותר בתולדות הטלוויזיה, אבל מפרק לפרק מתגלה עד כמה. זה לא רק הדרמה מסביב לפרוטזה שמספקת רגעים מרגשים (כמו איתי און שהחליף אותו במשימת השולחן) או כואבים (כמו בפרק האחרון עם משימת הפוסטר), אלא בעיקר התחושה שהוא נותן לצופים - זאת לא רק תוכנית בידור. יש כאן ערכים. ציונות. גבורה. ערבות הדדית. כל הקיטשיות הזאת שמאפשרת לצופים להרגיש טוב עם עצמם גם כשהם מניחים את הכאב על הנרצחים מאיראן בצד ונהנים מתוכנית ריאליטי טובה (פעולה לגיטימית לחלוטין ואפילו מתבקשת בתקופה לחוצה כזאת).

2. הזדהות

אחד מכל שלושה אנשים יגיד לכם שתוכנית הריאליטי היחידה שהוא היה הולך אליה היא המירוץ למיליון. תבדקו אותי. יש משהו בדמויות שנכנסות לתוכנית הזאת, בניגוד לכוכבי "האח הגדול" ו"בואו לאכול איתי" (ששודרו גם הן אתמול, אך לא זכו להצלחה של המירוץ), שקל מאוד להזדהות איתן. אם בתוכניות האחרות מלהקים את מי שצועק הכי חזק או צוחק בצורה הכי מוזרה, מי שיספק סאונדים לטיקטוק וממים לפייסבוק, במירוץ למיליון מלהקים אותנו. הציבור הישראלי הפשוט. ומה יותר כיף מלצפות בעצמנו?

3. כיף

גם מי שהתחיל עם המלחמה הזאת עם אנרגיות חיוביות כנראה כבר איבד חלקים נרחבים מהן במהלך החודש האחרון. רובנו תקועים בבית, מקסימום יוצאים לעבודה, ופסגת הכיף שלנו מסתכמת בהכנת פנקייק מדפי אורז. "המירוץ למיליון" הוא תוכן כיף לצפייה. מצחיק, מותח, וגם כזה שלא דורש אמוציות של שנאה כלפי מתמודד מסוים. מספיק שהזוג האהוב עליכם לא הודח, ואתם מסיימים את הצפייה מרוצים ורגועים. עד האזעקה הבאה.