אפשר להתווכח על מהות המערכה הנוכחית, על החוסן של העורף ועל עלות מול תועלת. לכולנו ברור שכמו בכל מערכה גם במבצע "שאגת הארי" יש הישגים ויש הפסדים. אבל דבר אחד בטוח: מותר, וזה בסדר, להיות עצובים. מותר להתלונן שקשה לנו לא לישון כבר שבועות, מותר להתבאס על תוכניות שהתבטלו ומותר - חייב, למעשה - לכאוב על הקורבנות מהטילים או מהלחימה בלבנון. האם ינון מגל באמת לא מסוגל להבין את זה?
ינון מגל שאל "שלא נהיה מבסוטים?", וקיבל תשובה לתוך הפרצוף
באולפן "הפטריוטים" מנסים להרים את המורל הלאומי, וטוב שיש אותם. יש מי שמחפשים את ההזדהות והחמלה בעיניה של יונית לוי ויש מי שזקוקים להתלהבות המדבקת של מגל וחבריו לפאנל. אלא שאותו מגל לא בהכרח מסוגל להבין את הראשונים; הוא בז להם, מלגלג להם, ולא מבין איזו סיבה בעולם יש לא להיות שמחים. אז המציאות דפקה לו באולפן והשיבה לו בעצמה.
הפאנליסט גיא מרוז הגיע אתמול (א') לתוכנית עם חולצה מודפסת ועליה תמונה של גולדה מאיר והציטוט "פסימיות היא מותרות שיהודי אינו יכול להרשות לעצמו". החולצה הזאת גררה נאום שלם של מגל: "אחרי זה אומרים 'הם כל הזמן שמחים, הם כל הזמן מרוצים'. כן, אנחנו שמחים ומרוצים! מה קרה? הכל טוב!". מגל סיפר כי איראן ספגה פגיעה קשה בתל"ג וכעת הם במלחמת הישרדות. "אז שלא נהיה מבסוטים?", סיכם.
לא סיבה מספיק טובה?
אלא שדווקא אז, לאחר נאום השמחה שנשא מגל בשיא הלהט, בחר עורך התוכנית להקרין על המסך את תמונותו של סמל משה יצחק הכהן כץ ז"ל. חייל בודד בן 22 שעלה לבדו מקונטיקט כדי להתגייס לצנחנים ולהגן על מדינת ישראל, מדינה בה אפילו לא גדל, ונפל בקרב בדרום לבנון. בכך הפך לחלל צה"ל ה-930 מאז 7 באוקטובר 2023. האם זה, ינון מגל, לא סיבה מספיק טובה "לא להיות מבסוטים?".
סמל משה יצחק הכהן כץ ז"ל (דובר צה"ל)
גולדה צודקת. פסימיות היא אכן פריבילגיה לעם היהודי, ואם ניתן לכל טיל או טרגדיה לשבור אותנו לעולם לא נצליח לקום. ולצד כל זה, ולצד המלחמה החשובה והמוצדקת, מותר להיות עצובים. מותר, הגיוני, ולפעמים אפילו הכרחי.