הבית של פליישמן
ריבי צרחות שיוצאים מכלל שליטה אינם דבר חדש בתכנית "הפטריוטים". למעשה, הם אבן היסוד עליה התכנית בנויה. אלא שמה שארע אתמול בתכנית גרם אפילו לינון מגל לצאת מכליו ולהתחנן להרגעת הרוחות. ויכוח על קונספירציית רונן בר (לא העיר אף מח"ט כי לא אכפת לו מחיילי גולני) התפתח לריב אישי בין הפאנליסטים איתמר פליישמן ועמיחי אתאלי, כשהראשון מגדף ותוקף והשני חושף בשידור שיחות שהתנהלו מאחורי הקלעים.
קונספירציות בצד, בואו נתעכב דווקא על הגידופים. "בלי ערוץ 14 היית עדיין כתב זניח בידיעות אחרונות", אומר פליישמן לאתאלי, ובהמשך מנסה לשכנע את מגל שאי אפשר לסמוך עליו ולדבר לידו. לפי אתאלי, בהפסקת הפרסומות פליישמן גם הודיע לו: "אם זה אתה או אני הכיסא שלך לא יהיה פה". כי אם תשאלו את פליישמן, הוא הפנים של "הפטריוטים". הוא הדובר של הציבור, הוא הכוכב, אולי גם המשיח. לא יריבות היסטורית ולא קונספירציות על שבעה באוקטובר הם שהוציאו את פליישמן מדעתו, אלא הגאווה. הזחיחות. התחושה שהאולפן במודיעין הוא הבית שלו או של אבא שלו וכל מי שנכנס פנימה צריך להתאים עצמו אליו.
האדם שמוצג על המסך אינו מפלצת-זעם וגם לא אידיאליסט ימני, אלא בסך הכל כוכב טלוויזיה שההצלחה עיוורה אותו לחלוטין. אבל לכוכב הזה יש טעות אחת חמורה: עם כל הכבוד לאהבת הקהל, הוא לא ינון מגל. הוא לא הפנים של התכנית וגם לא מי שמביא אליה את הקהל (להפך, נתוני הרייטינג מראים כי בימים בהם הוא מחליף אותו הצופים דווקא זולגים החוצה). לכן לא ברור מאיפה האומץ לדבר ככה אל פאנליסט אחר, שאם נודה באמת הכואבת - הם בדיוק באותה הדרגה.
זחיחות בערוץ 14 צילום: צילום מסך ערוץ 14
מכונת השמדה עצמית
אניח את זה כאן: לפני שבועיים בדיוק כתבתי בטורי השבועי שהגיע הזמן שהערוצים 13 ו-i24NEWS יתאחדו, אחרי שהצעה כזו עלתה בפעם האחרונה בנובמבר 2024. שבוע אחר כך נחתם ההסכם למכירת רשת 13 למיליארדר פטריק דהרי. האם לן בלווטניק עוקב אחר הטורים שלי? אחרי שהורדתי את זה מליבי, הגיע הזמן לדבר על מה שקורה בשבוע האחרון במערכת ערוץ 13. זהירות: זה מכוער.
זה התחיל בהודעה חריפה של מתן חודורוב, יו"ר ועד העובדים, שיצא בהאשמות חמורות נגד מנכ"ל רשת 13 אמיליאנו קלמזוק. זה המשיך עם התכתבות שפורסמה מתוך קבוצת הוואטסאפ של העובדים המודאגים, שאפשר רק לנחש למי היה אינטרס להדליף אותה. הבוקר כבר נחשפנו לציטוטים משיחות אישיות של המנכ"ל ("הם עושים עבודה חרא, הרייטינג קטסטרופה") וכמובן תגובה נוספת - חריפה יותר - של חודורוב. מישהו אמר "תנו להם להרוג אחד את השני"?
מה שחודורוב לא מבין זה שההודעות הדרמטיות שהוא ממהר להוציא פוגעות בעיקר בנרטיב שלו. הרי קלמזוק בעצמו טוען שחברת החדשות מתפוררת ולכן צריך למכור אותה, וחודורוב מעביר בדיוק את המסר הזה - הכל יוצא משליטה. גם אם נניח את הרייטינג בצד ואת גל העזיבה חסר התקדים מהערוץ בשנים האחרונות, נדמה שגם העובדים שנשארו ברשת לא מצליחים להסתדר זה עם זה באופן שיאפשר קיומה של חברת חדשות מתפקדת.
מתן חודורוב, צילום: רן יחזקאל
רץ כל הדרך
יש לי וידוי מביך. כשקשת 12 רכשה את "המירוץ למיליון" (ותודה על זה, כי רשת כנראה הייתה הורסת גם את התכנית הנפלאה הזאת) והחליפה את רון שחר - נחרדתי. בתוך צופה קבועה של התכנית לא האמנתי שאפשר להיכנס לנעליו של המנחה המרשים והכריזמטי שהפך לסמל המירוץ ולאיש שכל זוג מחכה בכיליון עיניים לפגוש. כעת, בעונה השנייה שמנחה יהודה לוי, אני נאלצת להודות שלא מדובר בתחליף מעולה אלא דווקא בשדרוג.
יהודה לוי מנחה המירוץ למיליון, צילום: משה נחמוביץ
אם רון שחר היה האדם שעומד על פסגת ההר וממתין לזוגות, יהודה לוי הוא האיש שנמצא איתם לאורך כל היום. התחושה היא שלוי עצמו רץ איתם, גם אם אין לו תיק על הגב. בשיחות על השטיח הוא לא רק מכריז על מיקומו של הזוג בתחרות אלא משוחח איתו על רגשות ותחושות, מסכם יחד עם המשתתפים את היום ואפילו יודע להתבדח. בצילומי ההסבר על המשימות הוא לא מפחד להשתטות, אפילו קצת להתבזות, כשהוא מקפץ על סלעים או נותן כיף לילדה אקראית במונטנגרו. הוא חי את המשחק ונמצא שם יחד איתם, לא הרחק מעליהם.
זה לא חדש שיהודה לוי הוא טאלנט כריזמטי ושחקן מעולה, אבל היכולת שלו ללהטט בין הדמות הרשמית של המנחה החתיך לבין ה"אח הגדול" של המתמודדים שנותן להם צ'פחה, היא כזו ששמורה רק לו. אם בעונה הראשונה עוד היה ניתן לחשוד שמדובר בהתלהבות ראשונית שתישחק, כעת לוי מוכיח עד כמה הוא באמת ראוי לתפקיד שקיבל. קשת, שיחקתם אותה.