לפני 12 שנים טל מאיר החליטה לעזוב את התקשורת. אחרי שעבדה כתחקירנית בערוץ 10 ובהמשך בערוץ 12, היא הרגישה שהעולם הזה לא מתאים לה יותר. "היה לי משבר מאוד גדול עם התחום הזה, והחלטתי לעזוב", היא מספרת בראיון ל"חדשות כיפה", "עברתי לעולם אחר לגמרי. עברתי ל'יד יצחק בן צבי', הייתי מדריכה של דגם בית ראשון בירושלים, בכלל לא מהמחוזות של התקשורת".
למה עזבת?
"ואו. אחת השאלות הגדולות. תראי, זה תחום מאוד אינטנסיבי. הוא דורש הרבה ואתה משלם המון. גם מחיר משפחתי, גם מחיר נפשי. מצאתי את עצמי במערכת מאוד שונה מעולם הערכים שלי והתבקשתי לעשות דברים שלא אהבתי".
כמו מה?
מאיר מהססת, ולבסוף מחליטה לספר. "עבדתי בתכנית הבוקר של ערוץ 12. אחלה צוות, אנשים טובים. בשלב מסוים ביקשו ממני לעשות כל מיני קידומים, למשל לאח הגדול. בשלב מסוים אמרתי לעצמי: בשביל זה באתי? בשביל לעשות קידומים לאח הגדול? בשביל זה אני משלמת מחיר כבד?".
מאיר אולי עזבה את התקשורת, אך עולם התקשורת סירב לעזוב את מאיר. כמה שנים אחר כך פנה אליה אחד ממקימי ערוץ 14, אז עוד ערוץ 20, שהכיר אותה מהתקופה בה עבדה ב-ynet. "הוא אמר לי שמקימים משהו חדש, לא היה לי מושג במה מדובר. אמרתי יאללה, בוא ננסה. השאר היסטוריה".
האמנת שהערוץ הזה יהפוך למה שהוא היום?
"האמת שלא. לא דמיינו שזה יגיע לכאלה עוצמות, לכזו תהודה, לרייטינג כזה גבוה. מאוד זלזלו בנו בהתחלה, לא התייחסו אלינו בכלל. לא האמנתי, אבל כן אז הרגשתי שמשהו חדש מתחיל".
מאיר מספרת שבתחילת הדרך גם הבמאים והעורכים היו רגילים לתוכן אחר, תוכן שמשודר בערוצים האחרים. "הם ניסו להכתיב לנו את הטון לפי מה שהם מכירים. מצאתי את עצמי מתווכחת עם הבמאי או העורך על כותרת שלא קשורה בשום צורה למה שנאמר בתכנית. היה מאבק גדול על התוכן, הם אמרו שאנחנו לא מבינים בטלוויזיה. עם הזמן הגיעו לעבוד יותר אנשי ימין. זה כמעט ולא היה קיים, אנשים שגם יודעים לדבר ימנית וגם יודעים לעשות טלוויזיה".
לקחת גם כלים מההיסטוריה שלך בערוצים האחרים?
"כן. למדתי קודם כל באוניברסיטת תל אביב שהייתה בית ספר מדהים לתקשורת. בהמשך הייתי תחקירנית ואשת תוכן בתכנית של רפי רשף בערוץ 12, וגם שם למדתי המון".
יש לך קשר איתו היום?
"האמת שלא, אבל אני מניחה שהוא מדי פעם עוקב. לא בטוחה שהוא מרוצה כשהוא רואה מה יצא מפרי כפיו".
טל מאיר, ערוץ 14. "מאוד זלזלו בנו בהתחלה, לא התייחסו אלינו בכלל" צילום: פרטי
אחד האלמנטים שמאפיינים את התכנית של מאיר אלו המונולוגים החריפים שהיא נושאת כמעט בכל בוקר. "כשאני רואה כותרת ויוצא לי עשן מהאוזניים אני מבינה שאני לא יכולה לשתוק", היא מספרת איך הם נולדים. לעיתים, יש גם דברים שקורים תוך כדי התכנית ומאיר מגיבה בספונטניות. כשאני שואלת אם יש אמירה שהתחרטה עליה, היא לא מוצאת דוגמה. "כן כואב לי אם אנשים נפגעים ממני", היא מודה, "אני משתדלת לא לעשות את זה אישי".
מה לגבי שבות רענן? תקפת אותה די בחריפות.
"קודם כל היא נראית לי בחורה מקסימה, מאוד ערכית, מאוד אידיאולוגית. אני פשוט מאוד חלוקה על הדרך שלה,ובייחוד על העובדה שהיא ניכסה את הסיפור של נשות המילואימניקים לטובת האג'נדה הפוליטית שלה. היא רצה עם יועז הנדל. בסוף הם ככל הנראה יחברו לגוש השמאל. אז ברור שכל הסיפור של החרדים נורא מסעיר את הציונות הדתית, אבל במאזן בין לצאת נגד החרדים לבין להפיל את ממשלת הימין לי יש תשובה ברורה".
מאיר מספרת שהמתקפה על רענן גררה ביקורת גדולה כלפיה. "גם בקרב החוגים הפנימיים שלי, חברים, שכנים שלא הבינו מה אני רוצה, אבל אני מאוד שלמה עם הביקורת שהעברתי ואני חושבת ששבות עושה טעות גדולה".
את חוטפת הרבה ביקורת בעצמך, את לוקחת ללב?
"אני מאוד משתדלת שלא. בסוף כולנו בני אדם, זה לא נעים לחטוף ביקורת. כשמתחילים לדבר על הילדים שלי ועל בעלי, קשה לי לשמוע. תתקפו אותי, שימו אותם בצד. אבל עם הזמן נהיים יותר חסינים".
מאיר לא מוכנה לשתוק יותר. "אני שתקתי הרבה מאוד שנים באמת. הייתי בערוצים מקבילים, ניסיתי ללכת על ביצים. אני מגיעה מהתנחלויות, הייתי סדין אדום בעיני כל מי שראה אותי, ומאוד נזהרתי. בשלב מסוים נמאס לי. הם מדברים, גם לי מותר לדבר. כמה אפשר לשתוק? כמה אפשר לא להגיד את מה שאתה חושב? בייחוד כשבצד השני אומרים מה שרוצים בלי בעיה".
טל מאיר עם שי גולדן, הפרטנר לשעבר. "אני הגעתי בחמש ורבע והוא הגיע בדקה לשש" צילום: צילום מסך ערוץ 14
מדי פעם מאיר משתעשעת עם המהדורה המרכזית כשיוצא לה להחליף את המגישה הקבועה מגי טביבי, אבל לטענתה היא ממש לא מכוונת לשם. "אני אוהבת את הבוקר", היא אומרת, "יש קסם בלפתוח לאנשים את היום. אני יודעת גם שיש כל מיני מקבלי החלטות שפותחים את היום עם תכנית הבוקר של ערוץ 14. הם רוצים לדעת מה הכותרות שלנו, במה אנחנו מתמקדים, ומגיבים לזה. זאת זכות גדולה".
עד כמה הרייטינג מעסיק אותך?
"הרייטינג מגיע בשעה תשע בבוקר, תוך כדי שאני מגישה את התכנית, אז אני לא רואה את הנתונים וכבר מקבלת תגובות מהעורך ומהמפיקים. זה עושה לי הכנה. רייטינג זה אירוע, אין מישהו שלא מעניין אותו רייטינג. מצד שני, אני לא כל כך מאמינה בשיטה הזאת. משהו בה לא הגיוני. אני לא חושבת שמודדים את כל הקהל שלנו. אנשים אומרים לי 'שמעתי אותך בדרך לעבודה'. זה אומר שהם שמים את התוכנית שלנו בלייב בטלפון, וזה לא נמדד. אני מקבלת תגובות מאוכלוסיות שקשה לי להאמין שבכלל מודדים אותן, אז אני לוקחת את זה בערבון מוגבל. מצד שני, כשיש רייטינג טוב זה כמו להתבשם בבושם טוב".
וכשיש רייטינג לא טוב?
"מבאס, מבאס טילים, אבל משתדלים להמשיך הלאה. מסתכלים ואומרים 'אוקיי, נשפר לפעם הבאה'".
את מאמינה שיש לכם סיכוי לעקוף את 12?
"כן, אני מאמינה".
מתי?
"לא יודעת להגיד לך, אבל זה מרגיש שהם לחוצים מהאירוע הזה. אני רואה את זה בכל מיני הודעות שמוציאים, בכל מיני כתבות שהם עושים שקשורות אלינו, במתקפות שלהם כלפינו. בתחילת ערוץ 20 התעלמו מאיתנו, זה היה כמו זבוב טורדני שנפנפו ואמרו 'טוב, גם ככה אף אחד לא צופה בהם'. היום הם כבר לא יכולים להגיד את זה".
התגובות שמאיר מקבלת יוצאות גם מגבולות המסך: "אנשים כמעט מחבקים אותי ברחוב, אומרים 'תודה שאתם אומרים את מה שאנחנו חושבים'. זאת באמת שליחות, זכות גדולה, ואני מאמינה שזה רק ילך ויאדיר".
מה את חושבת על ינון מגל?
"ואו, ינון מגל שינה את התקשורת הישראלית. יש לו יתרון מאוד גדול שהוא הגיע מהמחוזות של השמאל, הוא בא מהמיינסטרים התקשורתי. הוא יודע לדבר את השפה והוא משתמש באותם כלים לדבר ימנית, וזה מטריף אותם. והוא עושה את זה מעולה. אני לא מסכימה עם כל דבר שהוא אומר, אבל הוא באמת עשה כאן שינוי אדיר".
ינון מגל, "שינה את התקשורת הישראלית" צילום: אלוני מור
את מגישה תוכנית כל יום על המסך, עד כמה המראה החיצוני מעסיק אותך?
"תראי, כשהגשתי עם מגיש לצידי (שי גולדן, ת"ש) היה פער מדהים. אני הגעתי בחמש ורבע והוא הגיע בדקה לשש. הוא כל הזמן היה צוחק עליי. ברור שבטלוויזיה המראה החיצוני מאוד משחק. אני מקבלת המון תגובות על מה שלבשתי ואיך שהייתי נראית, דברים שגברים לא מקבלים. אבל זה חלק כנראה מהעניין. מזל שיש מאפרות, לא?".
יש מישהו שאת צריכה להתנצל בפניו?
"יואו, יש?".
תגידי לי את.
"לא עולה לי".
יש מישהו שצריך להתנצל בפנייך?
"אני החלטתי לא להיפגע, אז אין מישהו ספציפי שצריך להתנצל בפניי. יש אנשים שהיו חברים שלי הרבה מאוד שנים מהתעשייה, שעבדנו שנים ביחד ומאוד כאב לי שברגע שהשמעתי את הקול שלי ואת העמדה שלי, הם דיברו אליי מאוד לא יפה. פתאום החברות נעלמה, הייתי בשוק מזה. מצד שני יש לי אנשים שמאוד רחוקים מהדעות שלי, קפלניסטים הארדקור, שהם חברי נפש. זה לא מה שימנע ממני לדבר".
זה עבד, ההחלטה לא להיפגע?
"האמת שלא. אני מאמינה שכולם נפגעים. עם הזמן את מבינה שזה המחיר. אני מוכנה לשלם את המחיר הזה כדי לנסות להשפיע. זה המשחק כנראה".