יכול להיות שמצאנו את העמית סגל של ערוץ 14

עיתונאים ואנשי תקשורת התאגדו כדי להילחם על גורלה של עתיד התקשורת הישראלית. אך האם יש על מה להילחם? הנאום של אילנה דיין, האומץ של אמיר איבגי ומה הציבור באמת חושב על סגירת גל"צ | סיכום שבוע בטלוויזיה

תהילה שינובר תהילה שינובר, חדשות כיפה 11/12/25 20:42 כא בכסלו התשפו

יכול להיות שמצאנו את העמית סגל של ערוץ 14
ערוץ 14, צילום: Yonatan SIndel/Flash90

אנשי התקשורת הישראלית הכריזו השבוע על כנס חירום להצלת התקשורת החופשית. כשאני שומעת "חירום" אני עוצרת הכל ונכנסת לכוננות, ולכן את הסיכום כולו השבוע אקדיש כדי לעסוק בסכנות הדרמטיות בפניהן עומדת התקשורת בישראל. ספוילר: אין כאלה.

איך ינון מגל אומר? "אוי אוי אוי"

אחד הנאומים המפוארים ביותר שהכה גלים מהכנס שהתקיים בתל אביב היה זה של אילנה דיין. עיתונאית עם ותק של כ-40 שנה, המככבת בערוץ הטלוויזיה הנצפה בישראל, התריעה מפני הפיכה שמנסה הממשלה לחולל בתקשורת. "המצב במדינה מפחיד, בפעם הראשונה אני פוחדת על העתיד שלי במדינה הזו", אמרה, "היינו כבר בסרטים האלה, אבל בסרט אימה כזה עוד לא היינו. תראו מה קורה לגיא פלג ותשאלו את עצמכם מי יעז לחשוף את הסיפור הקשה הבא, לעשות את מה שעיתונות חייבת לעשות, להחציף פנים לשלטון ולייצג את האמת ללא מורא וללא משוא פנים. אנחנו חייבים לספר לעצמנו שהפחד חייב לברוא אומץ, ואנחנו חייבים לבצע את חובתנו ולספר לציבור את האמת".

תהילה תעצרי את עצמך. תהילה לא לצעוק. תהילה בעדינות. באמת אילנה? את מפחדת על העתיד שלך? כי, לעזאזל, את בוראת אותו. אם הייתה רשימה של 20 האנשים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר בישראל סביר להניח שהיית בעשירייה הפותחת. את אחת העיתונאיות הבכירות והוותיקות בישראל עם תכנית בפריים טיים שסיימה את העונה האחרונה עם ממוצע רייטינג של למעלה מ-17%! מאות אלפי ישראלים צופים בך, ואת יכולה להגיד להם - או לא להגיד להם - כל דבר שמתחשק לך. את באמת מרגישה מצונזרת? את באמת כה דואגת לעתיד התקשורת?

אילנה דיין, שברה שיא

את באמת מרגישה מצונזרת? צילום: Yonatan Sindel,Flash90

תסלחו לי, כי ההתבכיינות הזאת של ערוץ 12 מתחילה להטריף אותי. אני מבינה את הפחד מחוק השידורים שעתיד לפגוע בעיקר בהם, אבל כל השיח סביב האלימות שהם סופגים והצנזורה שמתכננים להם פשוט מזויפת ומתישה. בישראל 2025 לתקשורת יש פי שניים השפעה על הציבור הישראלי מזו שיש לחברי הכנסת. אולי פי עשרה. גם כשפוליטיקאים מתבטאים בפומבי, התקשורת היא זו שבוחרת באיזה אופן להציג אותם. ההבדל היחיד הוא שאת נבחרי הציבור אשכרה בחרנו ואת אילנה דיין לא. ואת עוד מעזה להתבכיין?

הניסיון למנף את סערת גיא פלג ולהתקרבן סביבה על היחס שסופגים העיתונאים הוא בעיקר מאולץ. זה לא משנה אם הוא צדק או טעה, יצא עיתונאי או עוכר ישראל - אף אחד לא בדרך לרצוח אותו. אתם באמת משווים את האיומים שמקבל ביבי להודעות זועמות מפרופילים בדויים בטוויטר? אף אחד לא יכול עליכם. אתם אלו שאומרים את המילה הראשונה, האחרונה וזאת שבאמצע. והנה אתם עושים את זה שוב, בנסיונכם למסגר את חוק השידורים כ"פגיעה מסוכנת בתקשורת החופשית". אם הציבור הישראלי לא לגמרי מטומטם, הפעם הוא לא יאמין לכם.

העמית סגל החדש של ערוץ 14

מי שזכה השבוע בתואר "השמאלן החדש של ערוץ 14" הוא אמיר איבגי. קודם כל, שאפו על האומץ לדרוך באירוע שנצבע כולו בצבעי הערוצים 12 ו-13. אפילו ערוץ i24NEWS, שלא תלו שלט "שונאים את ערוצי התבהלה" בכניסה לאולפן שלהם, לא שלחו נציגים לכנס החירום הזה. אבל איבגי שמגיש תכנית צהריים בערוץ 14 ובמקביל משדר בגל"צ דווקא החליט ששווה לבוא, ולא ידע לאיזה ברוך הוא מכניס את עצמו.

כבר בערב שאחרי הנאום שלו ("חלקים ברפורמה של השר קרעי מאיימים גם על ערוץ 14") הוא הגיע כאורח לתכנית "הפטריוטים" ונצלב על ידי חברי הפאנל. "תשמור על הכבוד שלך, הם מנצלים אותך", אמר לו אבי שושן, ואליו הצטרפו גם המנחה ינון מגל ויותם זמרי. כן, מרגש לראות את ריבוי הדעות שמקדם ערוץ 14.

לא צריך להתרגש יותר מדי מהגעתו של נציג ערוץ 14 לכנס מאחר והאינטרס שלו כשדרן גל"צ ברור ומונח על השולחן. ובכל זאת, אפשר לפחות קצת להתרגש. העובדה שיש מישהו בערוץ הזה שמעיז להביע דעה שונה, כזאת שתוקפת את הקואליציה - גם אם הוא עושה את זה בכלל בפלטפורמה אחרת - היא בעיקר מרגיעה. בתוך כל הביביזם שמנחיל מגל חשוב שגם לציבור הימני שבוחר לצפות בהם יהיה ייצוג אחר. אם לא על המסך, אז לפחות בצוותא בתל אביב.

אמיר איבגי בפטריוטים

אמיר איבגי בפטריוטים צילום: צילום מסך ערוץ 14

ביי ביי

יש סיבה לכך שהמאבק נגד סגירת גל"צ לא סוחף את הציבור הישראלי כמו המאבק נגד הפרטת התאגיד. אין לכך קשר להעדפת קרעי על פני כ"ץ אלא להיגיון בריא. הציבור הישראלי מצליח להבין בקלות את החשיבות של שידור ציבורי בישראל אך לא את החשיבות של גוף תקשורת צבאי. זה לא רק "קופה ראשית" ו"בואו לאכול איתי", אלא מהות. המאבק על התאגיד הוא מאבק על הפקות מקור, על מהדורת חדשות נטולת שיקולי פרסומות ורייטינג, על תוכן איכותי. המאבק על גל"צ הוא... על מה בעצם?

זה לא שהם לא עושים עבודה טובה. זה בכלל לא הדיון. אלא שאלה מהותית יותר, האם יש מקום לתחנה שמתנהלת בתוך ובמימון צה"ל - ולמה? נראה שלציבור הישראלי התשובה ברורה, גם אם לעיתונאים בתחנה קשה לקבל אותה. זה ייקח זמן, זה יכאב, אבל הצעד הזה דווקא מתבקש. אם אנשי התקשורת באמת דואגים לה ולחופשיותיה, הם צריכים לשחרר אותה מכבליה. תרצו או לא תרצו, צה"ל הוא אחד מהם.

גלי צה"ל, רזי ברקאי עוזב

גלי צה"ל צילום: Tomer Neuberg/Flash90