שקיעה נוגה יורדת על מדינת ישראל, וממסך הטלוויזיה שלנו בוקע קולו המוכר של שי אביבי המבשר על תחילתו של פרק באחת מתכניות הטלוויזיה האהובות על המסך. זו העונה התשיעית של "בואו לאכול איתי" (המשודרת בימים א'-ה' ב-21:30 בכאן 11) וכבר הספיקו לצאת ממנה אין-ספור כוכבי רשת וריאליטי, אך מי שנשאר שם לאורך כל העונות והפך למזוהה איתה יותר מכל הוא הקריין בעל ההערות השנונות. למעשה, לא כולם יודעים כי מאחורי הדמות הגברית המשעשעת עומדת בכלל אישה.
תכירו: דקלה קידר, בת 50 מתל אביב, אמא לשלוש בנות. החל מהפרק הראשון בשנת 2012 היא המילים והקריאייטיב מאחורי הקול שהתרגלנו כל כך לשמוע. במקור היא סופרת ותסריטאית, ולעבודה בתכנית היא הגיעה דרך העורכת עדי לוי. "אמרתי לה 'אני כותבת ספרים, אני לא בקומדיה', והיא אמרה לי 'את רק צריכה להיות החבר הנודניק הזה על הספה שמספר מה קורה מתחת לפני השטח'. אני לא באמת יודעת לכתוב בדיחות".
איך זה עובד בפועל?
"אחרי הצילומים אני מקבלת את הפרק ערוך, צופה בו ומגיבה אליו תוך כדי".
אומרים לך איפה להוסיף הערות או שאת מחליטה?
"יש דברים שקשורים לפורמט הבריטי המקורי, כמו תעודות הזהות של האורחים והוראות ההכנה של המנה. יש לפעמים מקומות שהעורכת מסמנת לי מראש להגיב בהם, אבל בעיקרון יש לי יד חופשית להגיב איפה שיש לי מה להגיד. לפעמים יש שיחה אמיתית כזאת שהם פותחים את הלב, ואז לא צריך להתערב. גם את זה למדנו לאורך העונות. בהתחלה חשבנו שזה מוזר שהקריין פתאום נעלם".
"יש משתתפים שעושים את העבודה בשבילי. אם קורה משהו קרינג'י על השולחן ויש אורח שמדבר על זה, אין לפעמים אין צורך בעוד זווית. לרוב הבעיה היא לא שאין מה להגיד, אלא שיש יותר מדי מה להגיד".
"הלחיץ אותי לכתוב לשי אביבי, איך אצליח להצחיק אותו?"
קורה שמקצצים אותך?
"לא, לא. הדבר היחיד הוא שלפני שבעה באוקטובר היו מורידים לי את כל הבדיחות-שואה, אבל מאז קיבלנו פרופורציות".
צפית בפורמט המקורי כדי לשאוב השראה?
"כן, אבל זה ממש אחרת לגמרי. עכשיו באנגליה זה עונה 40. האגדה מספרת שהקריין פשוט מוריד בקבוק וויסקי ומקליט חופשי, ספונטני".
כשקידר הצטרפה למערכת התכנית ככותבת הטקסטים, אביבי כבר היה מלוהק כמי שיקריא אותם בקולו הרדיופוני. "זה מאוד הלחיץ אותי", היא מודה, "שי היה בחמישייה הקאמרית ואני באתי מדרמה, חשבתי - מה אני כבר יכולה לעשות שיצחיק אותו?". כיום הם עובדים כמו מכונה משומנת: היא צופה בפרק וכותבת את הטקסטים, אחר כך הם נפגשים להקראה ראשונה בה שי נחשף לפרק ולהערות שלו, ובסוף מקליטים. "יש יתרון לכך שאנחנו עובדים יחד כבר המון שנים. כשאני כותבת לו אני כבר שומעת את הקול שלו".
קידר מסבירה כי ההערות שהיא כותבת צריכות להתאים לדמות שהחליטו לבנות. "היא מאוד השתנתה והתגבשה במשך השנים", היא מספרת. "בעונות הראשונות הוא היה מאוד אישי, דיבר בגוף ראשון. היום ההערות יותר כלליות - מבט חיצוני לסיטואציה".
בואו לאכול איתי: "בחיים לא נצחק על חולשה של בן אדם"
יש דברים ששי לא מסכים להגיד?
"לפעמים אנחנו מדייקים ביחד את הבדיחות עם העורכת. יש עונות שהוא יותר צמחוני או טבעוני. היו פעמים שהוא לא הסכים שמישהי שאוכלת דגים תקרא לעצמה צמחונית. הרבה פעמים אנחנו חושבים ביחד איך לתקוף מצבים יותר עדינים, לא להיכנס בהם חזק מדי. בחיים לא נשתמש בחולשה של בן אדם ונצחק עליה".
היו פעמים שמשתתפים נעלבו מהקריינות?
"אני תמיד אומרת שאם הם נעלבים אז בטח חושבים שזה שי" (צוחקת). "אבל אני לא חושבת. לדעתי הם מאוד יודעים למה הם נכנסים. יש כאלה שמחכים לזה, שרוצים את זה. אני מניחה שבכל העונות היו אנשים שנעלבו, אבל אני לא שמעתי מזה".
"כבר לא מפריע לי שלא יודעים שזאת אני מאחורי שי אביבי"
הקריינות של שי באמת הפכה לאחד החלקים הכי אהובים בתכנית. לא מפריע לך שלא יודעים שזאת בכלל את?
"האמת שכבר לא. עברתי עם זה תהליך, והבנתי שכשאנשים שומעים שזאת אני הם מתבאסים. וגם שי מספר שכשאנשים מחמיאים לו ואז הוא אומר שכותבים לו הטקסטים, הם מתבאסים. זה לא באמת מדגדג לי שידעו שזאת אני. הרבה שנים היה לי נוח להגיד - אם נעלבים זה שי, אם צוחקים זאת אני".
את עושה את זה כבר תשע עונות, לא מתחיל להימאס?
"לא, בחיים לא. היופי בבואו לאכול איתי הוא שאין סצנה שחוזרת על עצמה. זה היופי באינטרקציה אנושית. וזה גם הקושי. שאלו אותי אם אני משתמשת ב-AI - אבל אי אפשר. אני צריכה לצפות בסצנה 900 פעם כדי להבין מה לא תקין כאן, מה חריג, מה קרינג'. תמיד יש משהו".