שעת אפס
אפס. אפס עגול. השבוע ערוץ i24NEWS הצליח לשבור שיא שלילי עם נתון הרייטינג הנמוך ביותר שנראה אי פעם בטלוויזיה הישראלית. אלף צופים, למעשה, היו לפרק של "הישראלים", אך כשמתרגמים אותם לאחוזי רייטינג מקבלים בעצם כלום. זהו המקום שבו כבר אי אפשר להישען על קלף הערוץ החדש, על התחרות הקשה ועל שלל תירוצים נוספים שאלו אוהבים לנפנף בהם - זו קריאת השכמה, ואף אחד לא יכול להישאר אדיש אליה. אז הנה אני כאן כדי לעזור, מה בעצם הבעיה?
בואו נניח רגע בצד את העובדה שלערוץ הזה אין אידיאולוגיה ברורה. זאת בעיה, כי בשביל להצליח בישראל 2025 (ולא רק כערוץ טלוויזיה) אתה חייב להזדהות כימני או שמאלני כדי שהקהל ידע אם לאהוב אותך או לשנוא אותך. על גבי זה הצליח ערוץ 14 לטפס מהתחתית אל המקום בו הוא נמצא היום, עם מהדורת החדשות השנייה הנצפית בישראל. אך לא רק, וזאת הנקודה שבה ערוץ i24NEWS באמת נופל - כי לפני שינון מגל ביביסט הוא פשוט כוכב טלוויזיה מעולה.
"הישראלים" היא תכנית טלוויזיה גרועה. לא בגלל הדעות שנאמרות בה, אלא כי היא פשוט טלוויזיה לא מוצלחת. היא משעממת, היא לא מחדשת שום דבר, והמנחה שלה - וסליחה, אורי קואל, כי אתה באמת כזה מתוק - רחוק מלהרים את האולפן כמו שעושה מגל. כדי להתחרות בענקיות מולו הערוץ הזה חייב לספק משהו מדהים, משהו אחר, משהו מגניב שעוד לא נראה. במקום זה הוא מעתיק פורמט קיים ועל הדרך מחרב. מי, למען השם, יצפה בזה? התשובה בפסקה הראשונה.
אורי קואל, צילום: יורי סקוירסקי
הסלע שלהם
עזבו את הסושי של רצח רבין. עזבו את טל מאיר מגישה מהדורה מרכזית. עזבו גם את הצהרות התמיכה של עובדי ערוץ 14 בהפגנת המשתמטים. הדבר הכי מעניין שקרה בערוץ 14 השבוע הוא שלא היה מספיק מעניין. באולפן "הפטריוטים" עשו כרגיל חגיגות מאמירות של השמאל, דנו בציוצים והתווכחו (תוך הסכמה מוחלטת זה עם זה) בצעקות, אבל כל זה לא הספיק כדי למשוך את הצופים. הנתונים דיברו בעד עצמם - לפחות בפריים טיים - הרייטינג של ערוץ 14 הוביל אותו למקום השלישי או הרביעי.
אחד המסרים שאני חוזרת עליו שוב ושוב בטורי השבועי הוא שערוץ 14 חייב תכנית בידור. "הפטריוטים" מעולה, ואפילו ניסו להעתיק אותה בערוצים המתחרים, אבל היא לא מספיקה. אל מול "הכוכב הבא", "מאסטר שף", "רוקדים עם כוכבים" ואפילו "ווארט" של רשת 13 - ינון מגל לא מצליח להוביל. עם כל הכבוד לקסם של הפאנליסטים בתכנית, בשעה תשע בערב רוב האנשים מעוניינים בהפוגה בידורית. גם הימנים ביותר שבהם. איני מצפה מערוץ 14 לרכוש את "המירוץ למיליון" ולגייר אותו, אבל השבוע האחרון מעיד בבירור - הם חייבים רותם סלע משלהם.
ינון מגל, ערוץ 14, צילום: canva, תומר שלום
פסול-שידור
שני אירועים הפוכים זה מזה התרחשו השבוע בתקשורת הישראלית. מצד אחד, דידי הררי - שפורסמו נגדו עדויות על הטרדות מיניות - חוזר לשדר ברדיו דרום לאחר שנה של הפסקה. ומהצד השני, ביוזמתו או על הראש שלו, הוחלט כי חיים לוינסון לא יגיש מחר את התכנית המשותפת עם אופירה אסייג בקשת 12 לאחר שהתפוצצה פרשת כספים שהובילה לכאורה לפיטוריו מעיתון "הארץ". בשני המקרים (עוד) אין הרשעה משפטית, אך יש הכרעה טלוויזיונית.
כדי לדון בשאלה מי ראוי לשדר או להופיע על המסך שלנו, צריך לשאול מי הוא בכלל איש תקשורת ומה הן הציפיות ממנו. האם עליו להיות מוכשר, חד ומעניין, או גם לייצג בכבוד את גוף התקשורת בו הוא עובד ואת האידיאולוגיה שלו? האם מצופה ממנו להיות אדם טוב ומכבד, או שמא מספיק שידע לשאול שאלות טובות את המרואיינים שלו? ומה לגבי אדם שהורשע בפלילים וריצה את העונש שלו? ומה עם אדם חף מפשע לחלוטין, אך מחזיק בדעות קיצוניות ביותר?
נכון ל-2025, אין אמנה מסודרת שקובעת את הכללים, ומי שפוסק על כך בסופו של דבר אלו הגופים הפרטיים. בהחלטה הזאת הם לא רק חורצים את גורלו של אדם פרטי, אלא מעבירים מסר לכל הצופים והמאזינים: אלו כללי האתיקה שלנו, ובזה אנחנו מאמינים. ומעל כל זה, אני רק רוצה להניח שאלה באוויר: האם אין בישראל מספיק אנשי תקשורת מוכשרים שאינם מעורבים בפרשיות מפוקפקות?
חיים לוינסון/דידי הררי. מי ראוי לשדר? צילום: moshe shay\flash90, ccByNitzan Hafner