כבר בפרק הראשון של "ג'יני וג'ורג'יה", הדמות הראשית מניחה על השולחן את הדמיון המתבקש ל"בנות גילמור". אמא ובת שקרובות מדי זו לזו בגיל שלהן לאחר שהראשונה נכנסה להיריון בטעות בגיל הנעורים, עם דמות אב קיימת אך לא דומיננטית (שהופכת לכזו בהמשך, בשני המקרים), שתיהן יחד מול כל העולם. אך מהר מאוד מתגלים ההבדלים בין השתיים ומפרק לפרק הם רק הולכים וגדלים: כאן יש גם את אוסטין, אמנם לא דמות עגולה במיוחד אך כן חלק חשוב במשפחה. ופרט קטן ודי משמעותי: לורליי אולי מטורללת, אבל ג'ורג'יה היא ללא ספק פושעת.
"בנות גילמור" הציגה את מערכת היחסים של לורליי ורורי כאוטופית. ג'יני רוצה משמעת
מפתיע לראות שדווקא כעת עם עלייתה של העונה השלישית והמצליחה מאוד של "ג'יני וג'ורג'יה", חזרה גם "בנות גילמור" לכותרות - 25 שנה אחרי שעלתה לראשונה בשנת 2000. שתי הסדרות עוסקות ביחסי אם ובת קרובים מהרגיל עם מעט מאוד משמעת והרבה מאוד מעורבות זו בחייה של זו. אך בעוד רורי מאפשרת את זה ומעודדת את זה (למעט הריב הבלתי נשכח של השתיים) - ג'יני מתנהגת בהיגיון. היא נערה מתבגרת שזקוקה למרחב ולגבולות, והיא מבקשת אותם מאמה שוב ושוב.
לפני 25 שנה "בנות גילמור" הציגה את מערכת היחסים של לורליי ורורי כאוטופית. אמא של לורליי, אמילי, הייתה האם המרשעת שמטיפה לבת שלה ומאוכזבת ממנה כשאינה הולכת בדרכה, בעוד לורליי המגניבה אפשרה לרורי לעשות מה שהיא רוצה. בהתחלה זה עבד, ורורי הייתה תלמידה מצטיינת ואהובה, אך בהמשך פרשה מהלימודים ובגדה בגבר נשוי. ג'יני לעומתה לא רואה באמא שלה מגניבה ומתעצבנת כשכל החברות שלה מתלהבות ממנה. היא רוצה אמא שתעניש אותה כשהיא לא מתנהגת יפה ושלא תעשן עם החבר שלה כשהוא מתגנב לחדרה דרך החלון.
לורליי עשתה שטויות, אבל ג'ורג'יה רצחה
ומנגד - לורליי אולי עשתה המון טעויות וכמעט התחתנה עם המורה של רורי (הורות למופת), אבל ג'ורג'יה מטורפת לגמרי. אפשר להבחין בזה כבר מההתחלה ואפשר ללמוד על כך מפרק לפרק ככל שנחשף העבר המפוקפק שלה והדרך שעברה בשנות נעוריה עם ילדיה, אך השיא מגיע כשנחשפים הפשעים האמיתיים שלה. ובמקרה הזה לא מדובר בשתיית קפה יתר על המידה אלא רצח של ממש - שלוש פעמים.
מתוך "ג'יני וג'ורג'יה" צילום: נטפליקס
שעמום מתוק מול הרבה קווי עלילה
מי שהתחיל לצפות ב"ג'יני וג'ורג'יה" וציפה לקבל גרסה מודרנית לדרמה הקומית מתחילת שנות האלפיים (הפעם עם ייצוג רחב של דמויות שחורות, שמנות, הרבה מאוד לסביות ואפילו חירש שמוצג כדמות משנה לא מסובכת) יגלה שהמוצר לא רק מעודכן אלא שונה לחלוטין. הייחודיות של "בנות גילמור" היא העובדה שהיא די משעממת. לאורך שבע עונות יש מעט מאוד עלילה ורובה צפויה לחלוטין. אנחנו ממתינים במשך חמש עונות עד שלוק יגיד ללורליי שהוא רוצה אותה, ואז עוד שתי עונות כדי שהם ייפרדו, יבגדו ויחזרו. הכל איטי, רגוע ומתוק.
ב"ג'יני וג'ורג'יה" לעומת זאת, עם פרקים באורך של 50 דקות עד שעה, יש יותר מדי עלילה עד שלעיתים קשה לעקוב. הסיפור הראשי הוא כמובן המשפט של ג'ורג'יה (לפחות בעונה השלישית), אך מסביב מתנהלים אין סוף סיפורי משנה: מערכת היחסים של זאיון (אבא של ג'יני) ובת זוגו שהופכת להיות עורכת הדין של ג'ורג'יה, הזוגיות של ג'יני ומרקוס, ג'יני בהיריון, ג'יני לא בהיריון, ג'יני פוגעת בעצמה, גיל מתגלה כגבר אלים, לאבי יש הפרעות אכילה, למקס יש בעיה אחרת בכל פעם ועוד ועוד ועוד. נראה ש"ג'יני וג'ורג'יה" מנסה לדחוס כמה שיותר נושאים להעלות למודעות ועושה את זה דרך ריבוי דמויות וקווי עלילה.
אמא ובת
הדמויות של "ג'יני וג'ורג'יה" מורכבות. הן פגיעות, הן שרוטות והן מודעות לעצמן. אחת הבעיות עם "בנות גילמור" היא ההכחשה של השתיים: לורליי אמנם הולכת לטיפול עם אמא שלה, אך לא חולמת ללכת לטיפול גם עם בתה או לשלוח אותה בעצמה. בעולמן שלהן הן מושלמות לגמרי, אך כמו שאמרה איה כורם - כל אדם נורמלי יבחין שהן בלתי נסבלות לגמרי.
"בנות גילמור" היא סדרה נפלאה לנקות איתה את הראש, אך זו השאירה אחריה הרבה כשלים טלוויזיונים. "ג'יני וג'ורג'יה" מתקנת את חלקם ויוצרת אחרים משלה. בסופו של דבר, הצליחו השתיים לסחוף את הצופים אל נושא שמעולם לא היה נדמה כמעניין או מושך אך מתברר כרלוונטי ונוגע לכולם: יחסי אמא ובת. נו, אמא של מי לא רצחה פעם בשבילה?