במשך שעות חיכיתי שמישהו יעז להגיד את זה, ואז הגיע יאיר שרקי

אחרי תקופה ארוכה של "רגיעה" (במונחי מדינת ישראל: רק חמש חזיתות פעילות והודעות "הותר לפרסום" פעמיים בשבוע) שבה אולפני הטלוויזיה יכלו להרשות לעצמם לסקר טרנדים בטיקטוק ודרמות פוליטיות מגוחכות, המתקפה האיראנית החזירה אותנו לימי שבעה באוקטובר - אז לשידורים באמת הייתה חשיבות. נכון, לכולנו יש טלגרם, פושים מאתרי חדשות ואמא שמעדכנת אותנו בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית, אך כל אלו עדיין לא באים על חשבון הצפייה המסורתית בטלוויזיה.

וכולנו יודעים בדיוק איך נראים אולפני הטלוויזיה בימים אלו. פאנלים עמוסים ב"לשעברים" מכל הסוגים: בכירי מערכת הביטחון, הצבא, המוסד, חברי כנסת לשעבר וכל מי שמוכן לוותר על זמן משפחתי בשבת כדי לקבל עוד כמה דקות של זמן מסך. תמיד מפתיע לגלות כמה נפוץ סוג האנשים האלה. במשך שעות פאנליסטים משעממים מעלים השערות (לאחר שהקודמות התנפצו בבת אחת), מותחים ביקורת (למרות ההישגים המטורפים של צה"ל) ומעבירים את הזמן לצופים בברברת לא מועילה.

מגישי החדשות והפאנליסטים מנהלים תחרות-לא-מוכרזת על מי מצליח להפחיד יותר את הצופים

בשאר הזמן, מגישי החדשות והפאנליסטים מנהלים תחרות-לא-מוכרזת על מי מצליח להפחיד יותר את הצופים שלו. הם יבהירו שוב ושוב עד כמה המצב חמור - לא, אתם חושבים שאתם יודעים כמה הוא חמור, אבל אתם לא מבינים עד כמה הוא באמת באמת חמור - ויעלו עתידות לגבי סוף העולם המתקרב ודם נשפך ברחובות. הם לא ישתמשו במילים האלה, אך אלו יהיו המסרים שיגיעו אליכם. כנסו למרחב מוגן וחבקו את הדובי הקרוב אליכם.

ואז הגיעו אברי ושרקי. בשעת לילה די מאוחרת, אחרי 40 דקות של שהייה בממ"ד (שגרמו לכולנו לתהות אם שוב פיקוד העורף עשה פדיחה ושכח להודיע לנו שכבר מזמן מותר לצאת), יונית לוי נפרדה מצופי ערוץ 12 והעבירה את השידור לאברי גלעד ויאיר שרקי. סוף סוף קול שפוי. כבר למעלה משנה שצמד המגישים האלה מובילים את אחת מתכניות האקטואליה הטובות בטלוויזיה, אך כעת היא הפכה לנצרכת מתמיד.

אברי גלעד כובש את הצופים עם הומור וכנות, ושרקי הוא הכוכב האמיתי

והנה כל מה שטוב בה: כן, גם בתכנית אתמול היה פאנל גדול מדי עם אנשים משעממים מדי. גם בתכנית אתמול היה צריך למלא זמן של שעה ו-45 דקות, כשלא בהכרח יש מספיק מה לומר על המלחמה עם איראן. אך השוני הוא מי שמוביל את התכנית. אברי גלעד הוא מגיש טלוויזיה מנוסה שמצליח לשלב גם ברגעים כאלה לא מעט הומור במידה הנכונה, ולכבוש את הצופים עם הכנות שלו. את התכנית הוא פתח בהזדהות וחמלה כלפי אזרחי ישראל הערבים שלא מחזיקים באזוריהם מרחבים מוגנים (ושילמו על כך את המחיר עם שלושה הרוגים בטמרה) - קול כזה שחשוב לשמוע. בטח מאדם שמזוהה כל כך עם הימין.

אך לצידו הכוכב האמיתי: יאיר שרקי. שרקי נחשב לפנים מוכרות בערוץ 12 אך לא בהכרח מובילות. הוא קול שקט יחסית, שמופיע בפאנלים במהלך היום אך לא זוכה לזמן המסך של עמיתו עמית סגל, ואת ההזדמנות שלו לזרוח הוא מקבל בשעה שרבים מהצופים כבר ישנים. אז אל. כלומר, אם אתם יכולים להרשות לעצמכם להירדם במצב הביטחוני הזה זו ההמלצה הטובה ביותר, אך אם אתם גם ככה ערים - כדאי לכם לצפות בו.

השילוב המושלם בין עיתונאי לטאלנט טלוויזיוני

ולמה? שרקי הוא השילוב המושלם בין עיתונאי לטאלנט טלוויזיוני. הוא יעניק לכם את כל המידע שאתם צריכים (צריכים, באמת, לא כזה שנכפה עליכם בלית ברירה כדי למלא דקות שידור) אך יוותר על התבהלה. זה לא רק הקול המרגיע שלו: שרקי מבין בוודאות את גודל השעה ואת התפקיד שלו - גם אם משובץ ברצועת שידור זניחה יחסית - ולוקח אחריות. ולצד כל זה, הוא יעשה הכל כדי לספק לכם טלוויזיה טובה.

הבחנתי בכך פעמיים בתכנית ששודרה אתמול. בפעם הראשונה היה זה באמצע עוד דיון גנרי באולפן בו הפאנליסטים נגררו לאמירות והשערות שכולנו כבר שמענו כל כך הרבה פעמים. סלחו לי שאיני זוכרת את המילים המדויקות של שרקי, אך היה זה משהו כמו "בואו נעלה את השיח". זה לא היה ניסיון לרדת על האורחים שלו או להטיח בהם - שרקי עשה זאת בצורה מנומסת ומכבדת לגמרי - אלא בקשה פשוטה וחשובה: בואו ניתן לציבור קצת יותר מזה. אנשים אשכרה צופים בנו.

שרקי הבין: אנחנו זקוקים רק לרוגע, נחמה ומידע

גם הריאיון של השניים עם תא"ל במיל' צביקי טסלר, מסביר פיקוד העורף, נעשה באופן ששם דגש על ההבדל בינם לבין האולפנים במהלך היום. עם הומור, קלילות ונועם המאפיין את שניהם, אברי גלעד ויאיר שרקי הצליחו לשאול את האורח שלהם את מה שבאמת מעניין את הצופים. צליל ההתראה שמטריד את כולנו, חילול השבת שנכפה עליו וכמובן ההנחיות שישמרו עלינו. אנחנו לא זקוקים לברברת, מבינים גלעד ושרקי, אנחנו זקוקים להרגעה.

וזו הייתה הפעם השנייה: הפאנליסט רון בן שי, פרשן צבאי, החל במונולוג שהגיע משום-מקום על העיסוק הבלתי פוסק של התקשורת הישראלית במוות. מהר מאוד שני המגישים ניסו לעצור את זה ולהעביר נושא ("זה לא שייך ללילה כל כך") ואז אמר שרקי את המשפט הבא: "אנשים בשעת לילה כזאת מחפשים בעיקר רוגע, נחמה ולדעת מה קורה". נכון מאוד שרקי. ותודה לך. חבל שאף אחד לפניך לא עלה על זה קודם.