למי אכפת
5 דקות ו-53 שניות. זה היה אורך הזמן שהקדישו בערוץ 12 עבור הדיווח על הפיגוע ליד היישוב ברוכין בשומרון. 353 שניות, כמעט שש דקות, הספיקו לערוץ כדי לסמן וי על מבזק חדשות. רק שלא יגידו שלא התייחסנו חלילה. לשם ההשוואה, התכנית "הבוגדים" שהפיגוע התרחש במהלך שידורה ארכה 63 דקות. לא כולל פרסומות, כן? בערוץ 12 נדרשו לקבל החלטה גורלית וקשה בזמן אמת: האם לקטוע את השידור באמצע ולזמן את יונית לוי לאולפן, או להסתפק במשדר קצרצר ולעבור מיד בחזרה לגיא פינס? ההחלטה שלהם אומרת הרבה.
עזבו את הנרמול. עזבו את זה שפיגוע - אדם שמחליט בפשטות ובאכזריות אין קץ לקחת חייה של אישה בדרכה לחדר הלידה - הפך לאירוע לא מספיק חשוב או דחוף כדי שתכנית ריאליטי כושלת כלשהי תיקטע בעבורו. עזבו את ההבדל בין תל אביב לשומרון (הרי לכולנו ברור מה היה קורה אם האירוע היה מתרחש באזור גאוגרפי אחר). עזבו אידיאולוגיה, באמת, כי כולנו יודעים מה האג'נדה של ערוץ 12, ולא פה טמונה הדרמה.
הבעיה, בפשטות, היא הערך החדשותי. היא התפקיד שערוץ 12 פשוט שכח למלא. כל אזרחי ישראל המודאגים - תושבי השומרון ואלו שלא - שקיבלו פוש על פיגוע שמתרחש כעת לחצו מיד על השלט כדי לצפות בערוץ המוביל במדינה, ונתקלו באסי עזר ורותם סלע משחקים "הרוצח". מי שציפה למידע נוסף בשעה המאוחרת יותר הופתע לפגוש על המסך את יעל שלביה מתראיינת לתכנית הבידור והרכילות "גיא פינס". זה מופרך, זה הזוי, אבל זאת אשכרה המציאות.
גיא פינס, צילום: Chaim Goldberg,Flash90
אתם הראש, אתם אשמים
אחת לכמה שבועות מגיש "הפטריוטים" ינון מגל מספק לי חומר לטור זה, בעוד אמירה קיצונית ושנויה במחלוקת. פעם אחר פעם אני מוצאת את עצמי מזדעזעת מדבריו ומהאומץ (והחוצפה) לומר אותם בשידור חי, אך לא הפעם. הפעם אני רוצה לפנות דווקא אליכם, צופי ערוץ 14 - אתם אשמים. כן, אתם.
הרי הציפייה שלנו ממגל היא כבר בתחתית ואף אחד לא באמת מופתע כשהוא מעז לשחוט פרות קדושות כמו עידן אלכסנדר ואמו (שלא בצדק, כמובן, אלא רק כי לא אמרו תודה למלך נתניהו) או להאשים עיתונאי - כן, שמעתם נכון, עיתונאי - בשבעה באוקטובר. אף אחד לא מצפה ממנו שיחזור בו (מהחלק הראשון הוא דווקא חזר בו, אבל מישהו עוד קונה את ההתנצלויות האלה?) ואף אחד גם לא מופתע כשאין סימן אפילו קטן לאשמה או נקיפות מצפון. התרגלנו, זה האיש, כך הוא קונה את הרייטינג שלנו. אבל אתם? מכם אני באמת מאוכזבת.
אתם, ולא אחרים, הכשרתם את הקרקע עבורו. אתם ממשיכים ללחוץ על השלט בשעה תשע בערב, אתם מוחאים לו כפיים (פיזית! באולפן!) אחרי כל אמירה קיצונית ומזעזעת - העיקר שתהיה בעלת אידיאולוגיה ימנית. אתם מוכנים להחליק את פליטות הפה המטומטמות, את ההתייחסות לנרצחי נובה שרקדו סביב פסל של בודהה, את העזות הבלתי נתפסת להביע ביקורת על צעיר שהוחזק בשבי 584 ימים, העיקר שיהיה לכם נציג ימני על המסך. ברייטינג שאתם מביאים לו, בלייקים שאתם נותנים לציוצים שלו, אתם מאכילים את המפלצת. עד שלא תעצרו את הטירוף הוא לא ייעצר מעצמו.
עידן אלכסנדר, ינון מגל צילום: תומר שלום, קובי גדעון/לע"מ
אחוזי הצלחה
השבוע הצליח התאגיד לעקוף את קשת 12 בנתוני הרייטינג עם חצי הגמר הראשון של האירוויזיון, וזה עוד לפני החלק השני בו ישראל משתתפת (שישודר הערב, ה', בשעה 22:00). שמעתם על זה? סביר להניח שלא, כי זה פשוט לא מעניין. התאגיד, שנמצא כמעט באופן קבוע בתחתית טבלת הרייטינג, הצליח לעשות את כל הדרך למעלה ולהדיח את הערוץ החזק בישראל - וזה פשוט לא מעניין. אם ערוץ 14 היה עוקף את קשת סביר להניח שהייתם שומעים על זה. הו הו כמה שכמה הייתם שומעים.
אך הרייטינג של התאגיד לא באמת מעניין אף אחד, וכך זה צריך להישאר. זה לא משנה אם "פגישה" עם רוני קובן עקפה את "המקור" או אם פרק של "המזח" הגיע ל-3% רייטינג בלבד. הסיבה הפשוטה לכך היא שהתאגיד מחוץ למשחק הזה. הרייטינג נועד עבור המפרסמים בלבד והוא מתורגם לכסף - יותר רייטינג, יותר פרסומות, יותר כסף לערוץ. התאגיד אינו תלוי במפרסמים ואינו מתפרנס מפרסומות אלא מכספי הציבור, לכן הרייטינג כלל לא נוגע לו. אז למה הוא בכלל ממשיך להתפרסם?
הצעד הבא של התאגיד מול קרעי, ובכלל, צריך להיות הפסקת הפרסום של נתוני הרייטינג. בכך שהתאגיד מפרסם את הנתונים שלו הוא מכניס את עצמו לתחרות שהוא בכלל לא חלק ממנה, ולא אמור להיות. הרי הצלחה של התאגיד לא נמדדת במכירת תוכן להמונים אלא במתן במה ליוצרים ישראלים, לתוכן מגוון ולתכנים חפים מאינטרסים פוליטיים או כלכליים. הרייטינג של התאגיד לא צריך לעניין לא אותנו, לא את התאגיד ובטח לא את שר התקשורת שרק מחכה לסיבות לסגירתו.
יובל רפאל, נציגת ישראל באירוויזיון, צילום: Oren Ben Hakoon,Flash90