תפעילו מונה
אחת הטענות שחוזרות על עצמן בנוגע לעונה הנוכחית של "ארץ נהדרת" היא שהיא פשוט לא מצחיקה. אין ספק שהומור הוא דבר סובייקטיבי, ובכל זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה שמשהו בעונה הזאת הפך להיות פשוט עגום. זה לא בהכרח עניין של ימין ושמאל (זה גם) אלא פשוט המציאות המבאסת שלא מרפה מהמסך גם בתכנית סאטירה שאמורה לשעשע. שוב ביבי פושע, שוב בן גביר חזיר, שוב החרדים חסרי רגשות. הרייטינג יציב, אבל לקהל די גדול נמאס.
אם יש סיבה אחת שבזכותה לתכנית הזאת יש עדיין זכות קיום אלו המערכונים מהמונית של אשר. הדמות שנולדה עוד בעונה ה-11 כנהג מונית עם אישה מעצבנת בשם חני קיבלה תפנית מדהימה בזמן המלחמה. בעונה הקודמת ובזו הנוכחית יובל סמו מארח במוניתו חיילי מילואים, מפונים וגולת הכותרת: חטופים שחזרו מהשבי. החטופים הפכו לסמל קדוש (בצדק), כזה שאי אפשר לבקר אותו (בצדק) ובטח לא לצחוק עליו (בצדק).
ברגישות שיא, בהומור חינני, בדרכו הייחודית, מצליח סמו לחדור לנושא העדין הזה. לצד כל ראיונות העומק ב"עובדה" שחושפים את הזוועות וההצהרות של החטופים בכיכר, סמו מעניק לנו הצצה לאישיות של החטופים. הוא מצליח להתבדח איתם על נושאים שאף אחד אחר לא היה מעז וגם לגלות רגישות גבוהה בנוגע למה שעברו. זה נפלא, זה מרגש, וזה אפילו משעשע. תנו לנו רק עוד ועוד מזה.
צודק אבל טועה
כשגיא מרוז התארח במוצאי שבת בתכנית "הפטריוטים" בערוץ 14, הוא ביקש מינון מגל לומר משהו "כאיש טלוויזיה בכיר וותיק". מגל אישר. מרוז טען שהתכנית משעממת כי כולם אומרים את אותו הדבר ואין שמאל באולפן. הפאנל תקף, מרוז התעקש: לא כך עושים טלוויזיה. האבחנה הזו של מרוז ברורה לכל בר-דעת, אבל ייקח זמן עד שערוץ 14 יבין אותה לעומק. בינתיים התפקיד של הערוץ הוא להשמיע את קולו של הימין, ולא להוות במה אמיתית לשיח נוקב ופתוח.
כטענה מולו, הפאנליסטים הזכירו את העובדה שעיתון "הארץ" אוסר על העיתונאים שלו להופיע בתכנית (בעבר הופיעו בה גדעון לוי, בני ציפר וג'וש בריינר). יש אמת בטענה הזו, למרות שלא כל אנשי השמאל בישראל סרים למרותם של עמוס שוקן ואלוף בן. האיסור של "הארץ", שהופך את עצמו לשמורת טבע שמאלית בשוק התקשורת, רק מחדד עד כמה נדרש כלי תקשורת שמהווה במה אמיתית לשיח נוקב. באותו שידור במוצאי שבת הציע מגל למרוז בשידור חי להצטרף כפאנליסט קבוע. ביום חמישי הוא כבר ישב על כסא הפאנליסט השישי. השאלה שעומדת באוויר כעת היא - תוך כמה זמן הוא יתפכח?
ביום שמאגר האמוציות של הימין וינון מגל על ערוצי התבהלה יתחיל להידלדל, נקווה שיבינו בערוץ את התפקיד המכונן שלהם בשוק התקשורת. ביום שהם יפסיקו לשדר מה קורה בערוץ 12 תבינו שהיום הזה קרב.
גיא מרוז ב"פטריוטים" צילום: צילום מסך ערוץ 14
עשו קופה
השבוע הגיעה לסיומה עונה חמישית של "קופה ראשית", ולמרבה ההפתעה זה ממשיך לעבוד. הסדרה הפכה לסמל הצלחת הערוץ, למפלצת שיאים, לאצבע בעין לקרעי שזומם להפריט את התאגיד. סוד הקסם שלה הוא בקלילות, בדמויות המשעשעות, בפאנצ'ים הטבעיים וכמובן בקרן מור, אך לא פחות מכך בעובדה שהיא תוכן להמונים. סדרה שאפשר לשבת ולצפות בה כל המשפחה יחד.
אם יש משהו שמאפיין את התכנים של התאגיד הוא שהם נישתיים. בכל פעם מדובר בנישה אחרת, אך בהחלט לא בתוכן שמתאים לכל הגילאים ולכל הקצוות באוכלוסייה. "היהודים באים" פחות מדברת לקהל הדתי, "זהו זה" פחות מדברת לקהל הימני, "אויבים" פחות מדברת לקהל העממי, "המפקדת" פחות מדברת לקהל המשתמט. בקיצור, הבנתם. התאגיד מנסה לתת תשובות לכולם (ולרוב מצליח), אך התוצאה לרוב היא תוכן שמתאים לקהילה ספציפית ומפספס את כל שאר הקהל. כך מגיעים נתוני רייטינג נמוכים, שלא תמיד הצפייה הנדחית מצליחה לחפות עליהם.
"קופה ראשית" היא ההפך הגמור. אף אחד לא יטען שמדובר ביצירה טלוויזיונית מתוחכמת וחד פעמית, אבל כמעט כולם יצליחו ליהנות ממנה ולצחוק מהבדיחות השזורות בה. לעומתה התכנים האלה, שלעיתים רק אלפים בודדים צופים בהם, הם בדיוק הסיבה לקיומו של התאגיד. הרי "קופה ראשית" יכולה הייתה לשרוד בקשת 12, אבל דוקו על המו"לים בישראל דווקא לא (ואם עוד לא צפיתם בו, רוצו לעשות את זה עכשיו).
שחקני קופה ראשית, צילום: משה נחומוביץ', באדיבות כאן 11