בסצנת הפתיחה של הסרט הברוטליסט, ניצול שואה בשם לאזלו טות' (אדריאן ברודי, שבעבר גילם ניצול שואה ב"הפסנתרן") יורד ממעבורת לחופי אמריקה, כשהוא צוחק באושר. מעליו נראה פסל החירות, כשהוא מצולם הפוך. הדימוי הזה כבר מרמז לנו שהסרט עומד לעסוק בחיפושו העקר אחר חופש נפשי באמריקה לאחר מה שעבר במחנות.
הבעיה העיקרית בסרטו של הבמאי בריידי קורביי היא שהדימויים הסימבוליים שלו עובדים טוב יותר מהדרמה הגלויה של הסרט, שלאורך למעלה מ-200 דקות ארוכות (כולל הפסקה מובנית בחצי הסרט) לא מצליחה להתפענח ולהבשיל עד הסוף.
הברוטליסט צילום: טוליפ אנטרטיינמנט
ניצול השואה שחיפש גאולה באמריקה
עלילת הסרט עוקבת אחר דמותו הבדיונית של לאזלו, ניצול שואה שנוסע לאמריקה לאחר המלחמה. כישרונו וניסיונו של לאזלו כאדריכל מסדרים לו ג'וב יוקרתי אצל פטרון עשיר בשם הריסון ואן ביורן, שרוצה לבנות מעין מקדש לאימו המנוחה. הפריסה של חלק זה בעלילה ולצורך, וחבל שאינה מנוצלת יותר לפיתוח דמותו של הגיבור.
מה שחסר בחלק הזה הוא בעיקר הסבר מה בפרויקט המסוים הזה מושך כל כך את נפשו של לאזלו. כמובן, הוא אדריכל וזו עבודתו, אך לא ברור מדוע הוא נשאב עמוק כל כך דווקא לעבודה על הבניין הספציפי הזה, עד לרמה שהוא מוכן לוותר על חלק משכרו כדי שהפרויקט יהיה לשביעות רצונו. במקביל לפרויקט האדריכלי, לאזלו פועל על מנת להביא לאמריקה את אשתו ואחייניתו, ששבו לאוסטריה עם תום המלחמה.
התוצאה של חוסר הבהירות במוטיבציה של לאזלו משאיר אותנו קצת בחוץ מבחינה רגשית. זה הופך את הדמות למסתורית מדי, מה שיכול לעבוד לזמן קצר, אך לא בסרט שלם. המסתורין והאפלה של הדמות מודגשים בסצנות רבות בהן פניו מצולמים כשהם חשוכים יחסית, ועיניו לא נראות בבירור.
תצוגות משחק פחות משכנעות
אדריאן ברודי (שלפני מספר ימים זכה בפרס האוסקר על תפקידו בסרט) מגיש בחצי הראשון הופעה משכנעת של אדם מיוסר, ומכור לסמים, שמשתדל להציג חזות שקולה ולא לתת לשדים שלו להתפרץ. בחלק זה של הסרט הוא נאחז בכל נפשו באמנותו, שנותנת לו את המשמעות. כשצצים המשברים בפרויקט האמנותי שלו, נפשו המיוסרת פורצת החוצה ללא מעצורים והוא מתפרק לחלוטין מבחינה מנטלית. גם ההתפרקות והתקפי הזעם שלו עובדים בסך הכל מבחינה משחקית, אך הם מתחילים לעייף בשלב מסוים כי גם הם סובלים מאותם חסרונות בפיתוח הדמות התקפי הזעם שלו לא חושפים עוד רובד של הדמות, אלא רק מדגישים עוד עד כמה הוא תלוי ביצירתו.
הברוטליסט צילום: טוליפ אנטרטיינמנט
שניים מהשחקנים הראשיים הנוספים, גאי פירס בתפקיד ואן ביורן ופליסיטי ג'ונס בתפקיד אשתו של לאזלו, עושים עבודה טובה פחות מברודי. גאי פירס, שמשמש כפטרון האנרגטי והמתנשא, עומד כניגוד הולם לברודי המאופק והמחושב, אך הוא מציג הופעה זחוחה ומוגזמת מדי. פליסיטי ג'ונס מבוזבזת בסצנות רבות מדי, בהן היא משמשת בתפקיד הקלישאתי של אישה שמטיחה בבעלה שהוא הפך להיות בלתי נסבל. הסצנות היותר מעניינות שלה הן דווקא באינטראקציות שלה עם הדמויות האחרות.
מתי לאחרונה ראיתם סרט הוליוודי ציוני?
באופן מפתיע, הסרט מביע תמיכה בציונות ובעלייה לארץ ישראל. בסיקוונס מעניין אחד נראה לאזלו כשהוא מעצב כיסא בפעם הראשונה בסרט, וברקע נשמע נאום הכרזת המדינה של דוד בן גוריון. בסיקוונס משלים נשמע קטע התפילה "אשמנו בגדנו" על רקע עבודה נוספת של לאזלו. שני הסיקוונסים מבהירים שחטאו של לאזלו הוא שבחר בחלום האמריקאי הקפיטליסטי ששאב את נשמתו במקום בחלום הציוני.
אבל דימויים אלה, יצירתיים ומרשימים ככל שיהיו, לא מקבלים תמיכה דרמטית בעלילת הסרט, בו ארץ ישראל לא מוזכרת כמעט כלל. יש אמנם סצנה בה דמות משנית מספרת ללאזלו שבכוונתה לעלות לישראל, אבל זו התייחסות זניחה וקצרה בסרט ארוך כל כך, ולכן גם הרובד הפרו ציוני של הסרט נותר לא מפותח. הברוטליסט הוא סרט ארוך מדי, עמוס מדי ולא מספיק ממוקד. קיצורו של הסרט היה עשוי להיטיב איתו, אך מה שנותר זו חוויה מעייפת ולא מגובשת.