עובדים קשה
השבוע משטרת ישראל פנתה למערכת העיתונאית של תכנית התחקירים "עובדה", המשודרת בקשת 12, בדרישה לקבל את חומרי הגלם ששימשו עבור פרסום התחקיר "החמ"ל הסודי של בלפור", שעסק בפעילותה של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו. בעקבות אותו תחקיר, שחשף שיחות פנימיות והרעיד את מדינת ישראל, נפתחה חקירה פלילית נגדה. בתכנית הביעו התנגדות (מובנת) למסירת החומרים וגם בארגון העיתונאים והעיתונאיות תמכו ("דרישה מסוכנת לחופש העיתונות", "חומרי גלם עיתונאיים אינם יכולים להיות תחליף לחקירה משטרתית מקצועית").
עוד מוקדם לדעת כיצד תתפתח החקירה והאם (וכיצד) תוביל לסנקציות כנגד הגברת נתניהו, אך כבר כעת אפשר לעצור ולמחוא כפיים למערכת התחקירים של "עובדה". בין אין-ספור הכתבות שנזרקות לאוויר בערוצים השונים ובכלל אמצעי המדיה, לפעמים מתפספסת המטרה האמתית של העיתונות - לחקור, לחשוף עוולות, לתקן. העובדה שהתחקיר של עובדה (כן, שמתי לב) הצליח להוביל לפתיחת חקירה במשטרה היא הישג עיתונאי ששווה להתעכב עליו. אפשר תמיד לטעון שהתקשורת נטפלת לזוג נתניהו (או לזמרים מזרחים, תלוי מה בא לכם לטעון הפעם) אך המציאות היא שמאחורי כל עיתונאי נלהב יכולה להסתתר אמת מחרידה. ואם כבר לחשוף אותה, אפשר גם לגרוף רייטינג גבוה.
אילנה דיין, מובילת התכנית "עובדה", צילום: יונתן סינדל/ פלאש 90
דע את האויב, אל תחבק אותו
מאז שבעה באוקטובר, והאמת שגם הרבה לפני, העיתונאי צבי יחזקאלי המשמש כפרשן לענייני ערבים בערוץ i24NEWS מנסה להעביר מסר לציבור הישראלי ובמיוחד לעיתונאים: דעו את האויב. אל תהיו שרויים בקונספציה ואל תדמיינו את העזתים כעם מתוק ולא מזיק, למדו להכיר מי עומד מולכם ומה קו המחשבה שלו. יש שני עיתונאים שמצטיינים בכך במיוחד - מיכל פעילן מערוץ 12 ורביב דרוקר מערוץ 13. שניהם הצליחו להסעיר את הציבור השבוע כשהציגו, על המסך או ברשתות, את עמדתו של ארגון הטרור חמאס.
פעילן ודרוקר מנסים להציג לצופים את הצד שכמעט ולא נשמע, הצד של חמאס. המטרה היא (אני נוטה להאמין בלב שלם) לא להביע תמיכה בארגון הרצחני, אלא לנסות להסביר לציבור את מה שעומד מאחורי ההחלטות שלו. כך קרה שפעילן טענה כי כשלא היה מספיק סיוע הומינטרי בעזה גם החטופים שילמו על כך ברעב (כאילו שכאשר היה אוכל החטופים נהנו ממנות שף יוקרתיות), ודרוקר ניסה להסביר את האינטרס של חמאס לטרפד את העסקה ועל הדרך האשים, כמובן, את נתניהו.
פרשנות של הצד השני היא חשובה מאוד, בטח בתקופת מלחמה, אך חשובה גם הטרמינולוגיה. לא במקרה חלק גדול מהמגיבים האשימו את פעילן ודרוקר בדברור ארגון הטרור והמליצו לדובר המקורי לצאת לחופשה קצרה. כשמתייחסים לארגון מרושע כל כך, שחטף, אנס, התעלל, ועדיין מתעלל - כדאי להיזהר באופן שבו אנחנו מדברים. בטח כשרגע אחר כך מוזכר ראש הממשלה כאחראי הבלעדי לאסון, זה שבגללו החטופים עדיין שם. אם מדבריכם עלול להשתמע כי חמאס פועל בדרכים מסוימות רק כתגובה לגיטימית לפעולות לא-לגיטימיות של ישראל, אולי כדאי לנסח את המילים מחדש.
סלחו לי אבל אם הדובר של חמאס היה יושב באולפן של ערוץ 12, זה בדיוק מה שהוא היה אומר.
— Alon Pearl (@Pearl_Alon) February 8, 2025
pic.twitter.com/5tU4WqfW7z
עוד ערוץ 14
אחרי ששרון גל הצליח להשתחרר סוף סוף מכבליו של ערוץ 14, בערוץ i24NEWS הודיעו השבוע על התכנית החדשה שיגיש אצלם. תיראו מופתעים: התכנית לא רק ברצועת השעה שבע בערב, אותה רצועה בה הגיש גל בערוץ הקודם, היא גם נושאת את אותו השם - "שבע עם שרון גל". זה יכול היה להיראות מגוחך פחות אם הערוץ לא היה משיק כבר לפני חצי שנה את התכנית "הישראלים" עם אורי קואל, חיקוי מאולץ של "הפטריוטים" עם ינון מגל - ולא רק בגלל הדמיון בין שמותיהם.
גם הצבתה של המגישה נוה דרומי כאחת הטאלנטיות המובילות בערוץ (כשהראיונות שהיא מקיימת מצליחים לא פעם לעורר שיח ברשתות), אותה נוה דרומי שגדלה בערוץ 14, מעוררת תמיהה. בערוץ i24NEWS מנסים לשכנע שהם לא ערוץ 14, אך בכל זאת חוטאים בהעתקה גסה. ואם הם אכן לא ערוץ 14, אז מה הם כן? ערוץ גדוש בטאלנטים מוכרים שנחטפו בזה אחר זה מהערוצים האחרים, שגם אחרי למעלה מחצי שנה משידור הבכורה שלו לא ברור איזו בשורה הוא הולך להביא. מה כאן הולך להיות שונה? למה לנו לנטוש את המוכר והאהוב לטובת מוכר (בכל זאת, את רוב העיתונאים אנחנו מכירים) ועוד לא אהוב? השאלה בעינה עומדת.
אורי קואל, מגיש "הישראלים" צילום: יורי סקוירסקי