פרשת "משחקי חברה" התפוצצה בשנת 2013, כשהייתי בסך הכל בת 11. למרות שכבר אז הכרתי ואהבתי כמה מהלהיטים של אייל גולן - "לוחמת", "אם יש גן עדן", "כשאת איתו" - בזכות החינוך הנפלא של הוריי גדלתי עם הידיעה הברורה שאייל גולן הוא אדם נוראי. לאורך השנים המשכתי להאזין פה ושם לשירים שלו, אך בראש תמיד הדהדו לי מילותיהן של המתלוננות והידיעה כי האדם הנערץ הזה - עם הקול המופלא - הרס חיים של צעירות אבודות.
ככל שגדלתי מצאתי את עצמי נקלעת יותר ויותר לוויכוחים סביב אותו "אייל גולן המלך". התווכחתי עם חברים שרכשו כרטיסים להופעות שלו, עם חניכות בשירות הלאומי שהעריצו אותו, עם כל מי שהעז להאדיר אותו בסביבתי. בכל פעם שפורסמה כתבה או תחקיר חדש סביב הפרשה צללתי אל החומר כדי לאסוף טענות חדשות לאותם ויכוחים מייגעים, אך שום דבר לא הועיל. הדיון תמיד הסתיים בטענה החותכת: הוא לא הורשע, הוא חף מפשע.
המציאות לא השתנתה. גם אחרי שהחקירה נפתחה מחדש היא נסגרה שוב מחוסר ראיות, ואייל גולן נותר זכאי ומרוצה. בחיוך זחוח סיפר למצלמה כיצד ניסו אותן נערות צעירות להפיל אותו, אך לא הצליחו. אתמול (א') המתלוננת ט', אותה ט' שכיכבה שוב ושוב בכותרות סביב הפרשה בעשור האחרון, חשפה לראשונה את זהותה מול המצלמות באומץ מדהים. "אין לי מה להפסיד", הודתה טאיסיה זמולוצקי בפני עמרי אסנהיים, שראיין אותה לתכנית "יהיה טוב".
אין יותר מה להפסיד
טאיסיה צודקת. כבר אין לה מה להפסיד. אחרי שנים שבהן היא והמתלוננות האחרות מנסות לצעוק את צעקתן ולא נענות, שום דבר רע כבר לא יכול לקרות. הרי כבר קראו לה זונה, כבר טענו שהיא רק רוצה את הכסף של אייל גולן, כבר אזקו אותה באזיקים וכבר חיללו את גופה ואת נשמתה. מה כבר יכול לקרות אם תשב סוף סוף מול המצלמות ותחשוף מול כולם את סיפורה? לא עוד שם, לא עוד פנים מטושטשות וקול מעוות, תסתכלו לטאיסיה בעיניים ועכשיו תאמרו לה שאתם לא מאמינים לה.
למרות שכבר קראתי אין סוף עדויות מהפרשה, כולל תמלול מחדר החקירות שהכיל עדויות של טאיסיה ונ', הצפייה בפרק אתמול הייתה קשה עבורי הרבה יותר משדמיינתי. בזמן שטאיסיה שחזרה את הבקשות הדוחות שביקש ממנה אביו של אייל גולן דני ביטון, בזמן שסיפרה כיצד נוצלה באכזריות, כיצד הועברה מחבר אחד לשני כאילו הייתה חפץ חסר נשמה - כל מה שעבר לי בראש הם אותם אנשים שממשיכים להעריץ אותו כאילו מדובר באליל ערכי ולא במפלצת, כפי שתיארה אותו טאיסיה בעצמה.
אייל גולן, צילום: Arie Leib Abrams,Flash90
איך אפשר למחוא כפיים לאדם שעשה מעשים נוראיים כל כך?
בחודש יוני האחרון כ-150 אלף איש נהרו לבלומפילד כדי להריע לאייל גולן בחמישה מופעים שונים. צפיתי אז בסטוריז, בסרטונים מההופעה, והלב שלי נצבט. חשבתי על אותן ט' ונ' שיושבות בבית ורואות עשרות אלפים מריעים לאדם שהרס להן את החיים ואפילו לא טרח להתנצל. אף אחד לא דורש מכם להפסיק להקשיב למוזיקה (הנפלאה!) של אייל גולן, אבל איך אפשר למחוא כפיים בהתלהבות לאדם שעשה מעשים נוראיים כל כך?
אל תתנו למשטרה או לבית המשפט לקבוע לכם את אמות המוסר. התיק של אייל גולן לא נסגר בגלל שהוא חף מפשע, אלא מחוסר ראיות. פשע הוא לא רק זה שנקבע בחוק אלא גם מה שאנחנו - אנשים עם היגיון בסיסי ולב פועם - מסוגלים לראות בעצמנו. אל תעצמו עיניים מול התנהגות דוחה, מול כאב של נשים צעירות, מול ניצול מחליא של מעמד, כסף וכוח. רגע לפני שאתם רוכשים שוב כרטיסים למופע בבלומפילד - תצפו בעדות המטלטלת של טאיסיה. תקשיבו לה, למילים שהיא אומרת, תסתכלו על העיניים הפגועות והעייפות שלה. אשאיר לכם לשפוט בעצמכם.