החטא היחיד של שחר חסון זה שהוא לא אודי כגן

יש תכניות טלוויזיה שהמנחה שלהן יכול להתחלף כמעט מבלי שנשים לב. קחו לדוגמה את "האח הגדול", תכנית בה המנחים מבליחים רק מדי פעם למספר משפטים כתובים מראש. לעומתן יש תכניות בהן המנחים הם חלק מהתכנית עצמה, כמו אסי עזר ורותם סלע ב"כוכב הבא" שסוחפים קהל צופים שלם שמדליק את הטלוויזיה רק בשבילם. מעל כל אלו יש תכנית אחת שבה המנחה הוא 50% מהתכנית, אם לא יותר - "קארפול קריוקי" בכאן 11.

הכל מתבסס על הקסם האישי של אודי כגן

קארפול קריוקי אינה תכניות ראיונות רגילה בה המרואיין הוא מרכז האירוע בעוד המראיין הוא רק האדם שמציג בפניו את השאלות. זו תכנית שבה השניים - המגיש והאורח - מככבים כצמד. על הדינמיקה ביניהם תקום ותיפול התכנית, כמו גם על היכולת של המגיש לסחוף את האורחים שלו לשיחה קולחת, מרגשת, מצחיקה ואינטימית. ניקי גולדשטיין היה הראשון לעשות זאת בצורה מוצלחת, אלא שאז בתאגיד פיצחו את הנוסחה: אודי כגן.

במשך שתי עונות אירח כגן במכונית את הזמרים הגדולים בארץ - חנן בן ארי, איתי לוי, קרן פלס, יסמין מועלם, נינט ועוד רבים כל כך - לנסיעה מתועדת שהפכה ל-25 דקות של עונג צרוף. השירים האהובים היו רק בונוס לצד השיחות המשעשעות של כגן עם האורחים, והיכולת שלו ללהטט בין בדיחות קורעות מצחוק לשיחות עומק על ילדות ותקופות אפלות נראתה כמעט בכל פרק. לצד האורחים המעניינים, מה שהפך את "קארפול קריוקי" לאסקפיזם מושלם היה מעל הכל הקסם האישי של כגן.

שחר חסון התיישב בכיסא הנהג

ואז הוא הוחלף. למרות ההצלחה, כגן נפרד מהתכנית והקומיקאי שחר חסון נקרא לתפקיד. מאחר וחסון לא נמצא ברשימת הקומיקאים האהובים עליי וגם על הקטעים שלו ברשתות החברתיות אני נוטה לדלג משעמום, התאכזבתי לגלות שהוא המחליף הנבחר והתקשיתי להאמין שמישהו - ובטח הוא - יהיה מסוגל להיכנס לנעליים הענקיות שהשאיר כגן מחוץ למכונית.

ובתחילה האכזבה אכן התבררה כמוצדקת. הפרק הראשון עם הזמרת נרקיס היה צולע, לא מצחיק מאוד והתמקד הרבה יותר מדי בחסון ובנטיות המיניות שלו ופחות באורחת עצמה. חסון הרגיש מתאמץ, דחף את עצמו יותר מדי פנימה, הפאנצ'ים לא היו מצחיקים במיוחד ולמרות שהשיחה הייתה קולחת התוצאה נותרה די בינונית ורחוקה מהרף שהציב קודמו בתפקיד.

יש פוטנציאל

ואז הגיע הטוויסט: הפרק עם אסף אמדורסקי. הזמר והשופט הקשוח של "הכוכב הבא" מדגים מדי פרק עד כמה קשה לרכך אותו, וחסון הצליח לעשות זאת כמעט באופן מידי. בפרק הקצר הצליח חסון להוציא מאמדורסקי סיפורים נפלאים על מאחורי הקלעים של השירים הגדולים, גילויי לב על אביו ובעיקר להוציא ממנו כל כך הרבה פרצי צחוק שלא נראו על המסך במשך שבע עונות של הריאליטי המוזיקלי. חסון רגיל להיות הכוכב על הבמה, אך נדמה כי מפרק לפרק הוא לומד כיצד להעניק את הפוקוס לאורח שיושב לצדו ולתת לו את הקונטרה לזרוח.

חסון לא אשם, מכיוון שהמשימה שהוטלה עליו - להיכנס לנעליו של אחד הקומיקאים המצליחים והמצחיקים בארץ - היא כמעט בגדר בלתי אפשרי. בטח אחד כזה שגם לקח חלק ביצירת ובכתיבת התכנית בעונות בהן כיכב. לפאנצ'ים של כגן אין תחליף, אפילו לשירה שלו לא. אך למרות הכל, ולמרות הפקקים, נראה ששחר חסון בדרך הנכונה.