כשדוד רגב פונה לאנשים ששלחו אליו תלונה ומציג את עצמו כנציב תלונות הציבור של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה הם בטוחים שהוא עובד עליהם. במדינה בה נותני שירות עושים טובה כשהם עונים או מעבירים אותך ממספר אחד לאחר, נדיר לראות מישהו שבאמת עושה את התפקיד שלו. ומה התפקיד של רגב? קודם כל, לענות. מדי יום הוא מקבל עשרות (או מאות, ולפעמים אלפים, תלוי ביום) תלונות על תכנים של תוכניות, קדימונים, פרסומות ותשדירים ששודרו בערוצי הטלוויזיה והרדיו המסחריים ועליו להפעיל שיקול דעת ולהגיב בהתאם.
כבר בתחילת השיחה שלנו, רגב מבקש להבהיר: לא מדובר במענה משפטי. בניגוד לסנקציות שיכולה להפעיל הרשות השנייה, רגב עובד באופן עצמאי לחלוטין ולא כפוף לשום גורם מלבד החוק. הוא מקבל את התלונה, צופה בקטע המדובר ("לא רק בשתי הדקות המדוברות אלא בקטע המלא") ומגיב על פי שיקול דעתו. לעיתים הוא מבקש הבהרה או התנצלות בשידור, ממליץ להסיר את התוכן, פונה להנהלת הרשות להתייחסות מקצועית או מזמין אנשים לבירור, אך לעיתים התלונה מתבררת כאחת שאינה מוצדקת ורגב מטפל בה בעצמו.
דוד רגב, נציב תלונות הציבור של הרשות השנייה צילום: ללא
אתה מתייחס לכל תלונה שמגיעה או רק כאשר מצטברות כמה באותו הנושא?
"החוק מחייב אותי לטפל בכל תלונה, ובתנאי שהיא לא קנטרנית. וגם קנטרנית זה בסדר, יכולת ההכלה שלי מאוד גדולה".
כמה בערך תלונות יש ביום?
"זה תלוי יום ותלוי אירועים. ב-2023 למשל הייתה מגישה (גלית גוטמן; ת"ש) שכינתה חרדים 'מוצצי דם', הגיעו למעלה מ-2,000 תלונות. גם על הסרטון של הרמטכ"ל ששודר לא מזמן בערוץ 14 קיבלנו משהו כמו אלף תלונות תוך כמה שעות. יש תכנים שאתה מקבל עליהם אלפי תלונות ויש תכנים שמקבלים תלונה אחת או שתיים".
גלית גוטמן, למעלה מ-2000 תלונות צילום: Yonatan Sindel/Flash90
חומרת התגובה שלך תהיה תלויה בכמות התלונות שהתקבלו?
"לא, לא. אנחנו בודקים את זה עניינית, נקודתית. היו מקרים שעל תלונה אחת דרשנו שיתנצלו. היה פרשן אחד (צבי יחזקאלי; ת"ש) שהביע את דעתו על כך שצה"ל היה יכול לתת מכת פתיחה כואבת יותר בעזה עם מאה אלף הרוגים - הגיעו 940 תלונות. אבל זה לא בהכרח אומר שהתלונות מוצדקות. יש לנו שלושה מישורים: אחד זה מוצדקת על פי הנציבות, כלומר שאנחנו סוברים שהתלונה מוצדקת. השני זה טופל לגופו - שזה נאמר במסגרת חופש הביטוי. והמישור השלישי זה תלונות שלא מוצדקות או לא נכונות".
ואת כל זה אתה מחליט בעצמך, אין רשימת חוקים.
"כן, זה תפקיד אג'נדאי, אתה מביא את עצמך לתוך זה. יש לזה יתרון וחיסרון. מצד אחד זה מאפשר לי להיות קשוב יותר לאוכלוסיות מוחלשות, ומצד שני צריך להיות מאוד מאוד זהיר. אני למשל אדם מסורתי, מה אני עושה כשאני מקבל תלונה שבמאסטר שף מבשלים שרימפסים או בשר וחלב ביחד? באג'נדה האישית שלי זה לא בסדר כי אני אדם מסורתי, אבל מצד שני זאת טלוויזיה חילונית שמשדרת במסגרת חופש הביטוי. אז איך אני מחבר בין הפרטי לציבורי? אני מסתכל במשקפיים הציבוריות ולא הפרטיות".
ובכל זאת, יש לך סט ערכים או כללים שקובע את התגובה שלך?
"כן. חופש הביטוי הוא דבר מאוד חשוב אצלנו, גם בתקשורת ובכלל. אני סבור שאפשר להביע דעה לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. היה מקרה ששדרן (עו"ד יורם שפטל; ת"ש) אמר על הרמטכ"ל לשעבר אייזנקוט שהוא שמן, זה דעה לגופו של אדם, היא לא הייתה ראויה ולכן הרשות פעלה כנגדו. היה שדרן (יוסי בן עטר; ת"ש) מתחנת רדיו שאמר שמזל שחברת הכנסת לשעבר שירלי פינטו חירשת כי כך היא לא יכולה לשמוע את השטויות שהיא מדברת. גם בחופש הביטוי יש גבולות, ברגע שהוא הופך להיות פוגעני, משפיל ומבזה אין לו מקום ואני נכנס ופועל".
אתה שם לב לטאלנטים מסוימים שמתקבלות על אמירות שלהם יותר תלונות מהאחרים?
"כן. יש טאלנטים שהם, במרכאות, מושכי אש. אמנון אברמוביץ', עמית סגל, גיא פלג, ינון מגל, יעקב ברדוגו... אבל היחס לכולם הוא שווה ערך וכל דבר נבדק לגופו. אנחנו בודקים כל אמירה, האם עברה על כלל מסוים, ואם יש צורך גם הרשות נכנסת לתמונה ויכולה להפעיל סנקציות משלה". בניגוד לרשות שיכולה לקנוס את הערוץ, רגב יכול לזמן אליו טאלנט לשימוע, לבקש הבהרה מערוץ או לדרוש התנצלות בשידור. הוא, מצידו, מעדיף לפתור דברים בשיח וגישור.
עמית סגל, מושך אש צילום: Hadas Parush/Flash90
זה נראה שהשיח באולפנים קצת התלהט בשנים האחרונות, למה לדעתך זה ככה?
"יש עניינים של רייטינג, שהוא שקול לכסף. וגם ברגע שערוץ מסוים תוקף כל הזמן הערוץ האחר לא יכול להישאר אדיש ולהבליג. זה שיקולים שלהם, אני לא מת על ההתקפות האישיות. תראי את ארץ נהדרת, עשו חיקוי לפטריוטים. לדעתי זה לא מעניין את הציבור, המלחמות האלה ביניהם. חבל על האנרגיה".
רגב משתף על תופעה מפתיעה: אלפי תלונות שמגיעות על קטע ששודר באחד הערוצים, ונתוני הרייטינג מעידים כי בזמן אמת לא צפו בתכנית כל כך הרבה אנשים. "מה שקורה זה שלא תמיד אלפי הפונים ראו את השידור. ראו אותו שניים-שלושה אנשים, חתכו קטע עם אמירה כלשהי והעלו את זה לרשתות החברתיות. אנחנו, בניגוד לצופים, לא מסתמכים על הקטעים. אני תמיד רואה את כל התכנית או לפחות 20 דקות לכל צד. וכשאתה פותח פריזמה אתה רואה שלא תמיד זה מדויק, כי חתכו קטע ולא ראו את ההקשר. אני ממליץ לצופים: לפני שאתם מתלוננים תראו הכל".
אמרת בכנס אילת לעיתונות שמגיעות הרבה תלונות על ערוץ 14. למה לדעתך הערוץ מושך כל כך הרבה אש? זה מוצדק?
כדי לענות על השאלה, רגב מבקש לחזור אחורה למערכת הבחירות הקודמת ב-2022: "יאיר לפיד פנה לוועדת הבחירות וביקש להכריז על ערוץ 14 כערוץ תעמולה, מהטעם שהוא משדר אג'נדה מסוימת לטובת מפלגות מסוימות. ועדת הבחירות קבעה שהערוץ משדר במסגרת חופש הביטוי ומותר שתהיה לו אג'נדה". רגב חוזר להווה: "ההבדל בין ערוץ 14 לערוצים האחרים הוא שהוא אג'נדאי יותר. כשאתה פותח היום את ערוץ 14 אתה יותר מה תקבל. כל עוד זה במסגרת חופש הביטוי זה בסדר".
אך היו גם מקרים בהם הערוץ חרג מחופש הביטוי: "בשנה שעברה היו 3,200 תלונות נגד כתב בערוץ (הילל ביטון רוזן, כתב לענייני צבא וביטחון; ת"ש) שדיבר על חייל וחיילת שנרצחו בגבול מצרים ורמז על קיום קשר ביניהם ועל התנהגות לא נאותה. גם הרשות וגם הנציגות מצאו שהתלונות מוצדקות והרשות פעלה נגד העניין הזה. הערוץ באמת מושך אש אבל בודקים כל מקרה עניינית".
ערוץ 14, מושך אש צילום: Chaim Goldberg,Flash90
מה לגבי אמירה חריגה שנאמרת על ידי מרואיין או אורח בפאנל, ולא עובד של הערוץ? איך מתייחסים לתלונה כזאת?
"הערוץ צריך לפעול. אם זה שידור חי המראיין צריך באותו רגע לסתור את הדברים, להביע דעה אחרת או במקרים קיצוניים להפסיק את הראיון. אם זה לא שידור חי הם יכולים להוריד את זה בעריכה". רגב נותן כדוגמה את המקרה בתכנית של ריקלין וסג"ל, כשאפשרו לד"ר ליעד לוי לשתף את המחקר שלו על הקשר בין נרצחי שבעה באוקטובר לדעותיהם הפוליטיות והרשות פתחה נגדם בהליך הפרה לכאורה.
איך מתייחסים לתוכן סאטירי, כמו לדוגמה המערכון של "ארץ נהדרת" על הדפיקות בדלת שגרר המון תלונות?
"בסאטירה אפשר למתוח את הגבולות הרבה יותר. צריך לעשות את האיזון בין סאטירה שהיא ביקורת בדרך של הומור, לבין פגיעה בפרטיות או בשם הטוב. יש לנו לא מעט מקרים כאלה. במקרה הזה הם עשו סאטירה אבל נגעו בנושא כל כך רגיש וכל כך כואב שזה גרם להרבה אמוציות. אנחנו מעירים להם על זה, יש מקרים שהם מתנצלים".
המערכון של "ארץ נהדרת", "נושא כל כך רגיש" צילום: צילום מסך קשת 12
רגב נזכר במקרה נוסף: "הייתה חיילת שנהרגה כתוצאה של עמוד שנפל עליה במהלך חזרות לטקס. שלושה שבועות אחרי זה עשו בארץ נהדרת מערכון שמסי מגיע לארץ וכשהוא עומד לבעוט בכדור הוא מבחין בעמוד תאורה מתנדנד, אך אומרים לו להתעלם. בסוף העמוד נופל עליו והוא נפצע, אחד לאחד כמו שקרה לחיילת. המשפחה שלה מאוד כעסה, אמרו שעושים צחוק מהמוות של הבת שלהם. גישרתי בין הערוץ למשפחה".
גם "הפטריוטים" מגדירה את עצמה סאטירה.
"לכן לטענתם הדברים שנאמרים שם, אפילו הסרטון על הרמטכ"ל, הם סוג של סאטירה. האם זה עבר את גבול הטעם הטוב? האם ההומור שלי וההומור שלך הם אותו הדבר? כאן אני כנציב פניות ציבור נכנס". רגב נזכר במקרה בו נחצה גבול הטעם הטוב: "בארץ נהדרת הראו את בנט עם שני תפילין על הראש, כמו קוקיות. אתה לוקח משהו מקודשי ישראל ועושה מזה קוקיות, זה הדבר הכי פוגעני שיכול להיות לציבור הדתיים והחרדים. מצד שני בתכנית טענו שמנצלים את הדת לצרכי פוליטיקה. איך מאזנים בין הדברים? זה לא דבר קל".
ראית בכנס אילת לעיתונות הרבה עיתונאים שאתה רגיל לקבל תלונות עליהם. היו כאלה שהפתיעו אותך פנים מול פנים?
"כן. אני רוצה להגיד לך שלפעמים מה שרואים בשידור במסך הוא לא מה שרואים במציאות. אני מקבל המון תלונות על יונית לוי, על אמירות וכל מיני, ובאחד על אחד היא בחורה מקסימה. אתה רואה שיש פער בין מה שאומרים ואיך שהם באמת. גם מערוץ 14 פגשתי אנשים שאור הזרקורים עליהם ובאחד על אחד הם לגמרי אחרת. הדברים הרבה יותר מורכבים, זה לא שחור ולבן".