לבכות כמו תינוק
כבר שנה שלמה שכולנו בוכים. מי עם דמעות, מי בלב. מאז שבעה באוקטובר החיים קיבלו תפנית עצובה והכאב אין לו סוף. גם ערוצי הטלוויזיה הסתדרו בהתאם למורל הלאומי ובחודשים שחלפו מאז נחשפנו לאין-ספור פרויקטים טלוויזיונים כואבים - הראיונות ב"עובדה" של קשת 12 עם חטופים ששבו מהשבי, הסרט "100 ימים באוקטובר" של רועי ינובסקי בערוץ 13, "היום שלא נגמר" בכאן 11, "יחידי סגולה" של הלל ביטון רוזן בערוץ 14 ועוד פרויקטים תיעודיים רבים כל כך. לצד אלו ניסו הערוצים לספק אסקפיזם בצורת תכניות ריאליטי וקומדיות, אך לרוב הדיסוננס ריחף מעל ובעיקר צבט.
השבוע השיקה קשת 12 עונה חדשה של "בייבי בום", תכנית ששודרה בערוץ 10 לפני שש שנים. בניגוד לתכניות הריאליטי האחרות המשודרות כרגע על המסך - "מאסטר שף", "משחקי השף" ובקרוב גם "הישרדות" ו"הכוכב הבא" - "בייבי בום" לא מציעה לצופים שלה בידור קליל ומשעשע המנותק מהמציאות. להפך, עם סיפורים מרגשים, לעיתים שוברי לב, היא מבטיחה לכם שגם הפעם תבכו, אך לפחות יהיו אלו דמעות של שמחה והקלה. בשנה רווית אבדות כואבות הדבר הכי נפלא שאפשר לראות על המסך כעת הוא לידה, וכל שנותר הוא להודות על חזרת הפורמט ולהתארגן על חבילת טישו ליד השלט.
"בייבי בום". דמעות של אושר צילום: צילום מסך קשת 12
אל תשפטו
אם ייערך חידון טריוויה שיבחן איזה עיתונאי שייך לאיזה ערוץ, כמה אנשים יזכרו שאלמוג בוקר עובד בחדשות 12 וכבר לא בחדשות 13? מי יזכור שאילה חסון מגישה בתאגיד ומי יתבלבל עם עברה בערוץ הקודם? האם מעריציו של עמית סגל יזכרו באיזה ערוץ הוא עובד? בשנים האחרונות עיתונאים ומגישים הפכו מנכס ששייך לערוץ מסוים לכוכבים עם העומדים כמעט בפני עצמם. זה מתבטא בערוצי הטלגרם שהם מתחזקים, בפרסומים האישיים ברשת ה-X וגם במעברים הבלתי פוסקים מערוץ אחר למתחרה. התחושה היא שהערוץ כבר לא כל כך משנה, כי אם הטאלנט עצמו והמעמד שבנה לו.
ההנחה הזו היא כנראה מי שהובילה את אבישי גרינצייג למהלך פוער הפיות שהתרחש השבוע. הכתב לענייני משפט של כאן חדשות, אחד העיתונאים הבכירים בערוץ ובארץ בכלל, הכריז על מעבר דרמטי לערוץ החדש i24NEWS. נדמה כי גרינצייג סומך על עשרות אלפי העוקבים שלו ב-X ובטלגרם ועל המעמד שבנה לעצמו, עד כדי כך שהוא מוכן לעזוב את תאגיד השידור של ישראל לטובת ערוץ עם רייטינג מתחת לאפס ויכולת השפעה מזערית. אך האם הם ישמרו לו אמונים גם כשפרצופו כבר לא יככב על המסך שלהם? אולי שווה להתייעץ עם הקולגה החדשה צבי יחזקאלי.
אבישי גרינצייג, צילום: מיכה לובטון
ההתראה שלא הייתה
דיון שהתקיים השבוע באולפן ערוץ 14 גרם לי לפקפק בטיב השמיעה שלי. לא כי זו הפעם הראשונה שערוץ 14 משדר אייטמים מבלי לבדוק את העובדות, אלא כי הפעם היה מדובר במופע שלם של טרלול בלתי נתפס. בתכניתו "ריקלין ושות'" המגיש שמעון ריקלין - שלא צפה בערוצי הטלוויזיה בליל המתקפה האיראנית מכיוון שהוא שומר שבת - העלה טענה מופרכת מיסודה: המגישים בערוצים האחרים היו מוכנים לפני המתקפה. במקום להחליק את האמירה המגוחכת הזאת ולהמשיך הלאה, הפרשן הצבאי נועם אמיר הצטרף לחגיגה: "הדלקתי טלוויזיה כמה דקות אחרי שהודיעו על התקיפה", טען, "ראיתי את יונית לוי מאופרת עם דסק מפואר, את אודי סגל עם דסק מפואר".
אעשה לכם ספוילר: לא היה ולא נברא. שלושת ערוצי הטלוויזיה שכן משדרים בשבת עלו לשידור באופן רשמי רק שעה שלמה אחרי ההודעה הראשונית על המתקפה בשעה שתיים בלילה. איך אני יודעת? כי בדקתי. אך באולפן חדשות 14 התעצלו לבדוק את העובדות, ונגררו לדיון הזוי על חומרת המעשה של דובר צה"ל, אם לכאורה הדליף לערוצים האחרים על המתקפה טרם התרחשה. הכתב לענייני צבא וביטחון הלל ביטון רוזן הסביר ברוב חשיבות ורצינות את גודל האירוע, כשהוא מסתמך - אני מצטטת - על ה"עדויות" שהובאו בפאנל.
הדיון המגוחך והמנותק מהמציאות הזה יכול היה להיחסך לולא רגשי הנחיתות של ערוץ 14. עיתונאי ומגישי הערוץ כל כך בטוחים שדובר צה"ל מדיר אותם באופן אישי, שהערוצים האחרים זוכים ליחס מיוחד ומעמד יוקרתי, שהם מובילים לכך שאכן יתקיים הדבר. הדיונים ההזויים המתנהלים אודות הערוצים האחרים, בהם מגישי הערוץ מטיחים האשמות חמורות וחסרות ביסוס נגד דובר צה"ל או כל גורם בטחוני אחר, דווקא הם אלו שגורמים למעמדו של הערוץ להיות פחות משל האחרים. איך אפשר לקחת ברצינות ערוץ שמשקר לנו שוב ושוב?
"יונית לוי מאופרת עם דסק מפואר": האם דובר צה"ל עדכן את הערוצים המתחרים שעתיים לפני התקיפה באיראן?#ריקלין_ושות@Riklin10 @noamamir74 @BittonRosen pic.twitter.com/Qs1Jjz92LJ
— C14 (@C14_news) October 28, 2024